אריאל ברנס, 34, עורך סאונד והבעלים של סאונדנס סטודיו.

התחלתי עם מוזיקה בגיל צעיר, הייתי עושה סקרצ'ים על תקליטים, ניגנתי על גיטרה. אחרי הצבא עשיתי קורס במכללת הד לטכנאות סאונד ויצירת מוזיקה וחיפשתי את עצמי, המון, ניסיתי למצוא את הכיוון בתחום הזה, כי ידעתי שמשהו פה מתאים לי. התגלגלתי לעריכת סאונד לתיאטרון ומשם לסרטים והבנתי מה המקום שלי, מה הכי מעניין אותי.

איך בנית את האולפן שלך?

זה התחיל מילד בן 21 שקנה ב"חלילית" מקלדת שליטה וזוג מוניטורים קקמייקה ולאט לאט עברתי איזושהי דרך בלהכיר את הציוד, בלדעת מה טוב ומה לא טוב. התחלתי לקנות מקלדות, לשדרג את הכרטיס קול, להחליף את המוניטורים, השקעתי באקוסטיקה, למדתי איך בונים חדר מבחינה אקוסטית, למה צריך להתייחס, למה עדיף לא להתייחס, איפה אפשר ליפול, זה עדיין לא מושלם, אבל זה בדרך.

״בשר תותחים״איך התחיל הפרויקט הזה?

איתן גפני (הבמאי) ואני נפגשנו לפני שנתיים והיה לו תסריט לסרט אימה שהוא צילם לו טריילר, ממש לואו-קוסט, רק כדי שהוא יוכל להעביר הלאה ולהשיג תקציב. נדלקתי על הרעיון, אהבתי את הקונספט ואת מה שהוא רוצה לעשות, אז עשיתי איתו את הפרויקט בחינם.

הוא מאוד אהב את מה שעשיתי, וסגרנו שברגע שיש את הסרט, אני אעשה לו את עריכת הסאונד.

כרגע הסרט בשלב מאוד מתקדם, יש לנו את כל חלקי הסרט ופחות או יותר את התשתית. עכשיו צריך לתת לו נפח, למקם, להכניס את הדברים שקורים מסביב, להפוך את זה לתלת מימדי.

איך עושים את זה?

בעיקר עם הרבה רפרנס למה שקורה בחוץ. כשבן אדם נכנס למקום, אפילו הכי שקט, וכלום לא עובד, עדיין אפשר לשמוע מבחוץ דיבורים, אם זוגתו רואה טלוויזיה אז נשמע משם מלמולים, נשימות, המון דברים שהם הרבה מעבר למה שאנחנו רואים בעיניים.

נתת הנחיות לבמאי לפני הצילומים?

הייתה לנו פגישה לפני שהם התחילו את הצילומים, אמרתי מה לטעמי חשוב מאוד, עשינו ישיבת תסריט כדי לראות אם אפשר על-ידי סאונד להוריד שוטים. יש בסרטים המון דברים שלא חייבים לצלם אותם בשביל להביא את הידיעה לצופה. כמו למשל תאונת דרכים - אם נראה אוטו נוסע מהצד השמאלי של המסך לצד הימני ופתאום נשמע בום אדיר, נבין שיש שם תאונה. לא חייבים להוציא את התקציב ליצור את התאונה, אש, פעלולים, דברים כאלה, אפשר להתמקד בדברים היותר חשובים.

זה המון ניסוי וטעייה. יש בימאים שנעולים בדעתם ולא משנה להם כלום, יש להם את הדרך שלהם, את התסריט, הצילומים שהם תכננו וזה מה שיהיה, לא משנה מה אני אגיד. יש במאים יותר פתוחים שמקבלים את זה שהם מערבים עוד איש מקצוע בתוך היצירה שלהם, לעורך סאונד יש ידע שלבמאי אין. עריכת סאונד לסרטים, זה סוג של אמנות. יצירת עולם לאנשים.

אני רואה הרבה פעמים סרטים פעם ראשונה רגיל ופעם שנייה בלי סאונד. זה מדהים לראות איך הסאונד ממנף את הסרט, יש דברים שלא יעבדו אם אין סאונד, ואם היית שם סאונד פשוט או משהו מאוד שטחי אז הסצנה לא הייתה עוברת בכלל, היא הייתה נופלת.

כמה משמרות ראוי לעבוד על פיצ'ר בשביל להגיע לתוצאה טובה אמנותית?

תלוי איזה פיצ'ר זה, אני לא מאמין שעל סרט דרמה אצטרך לעבוד כמו על סרט אקשן או אימה. בדרמה קורה הרבה פחות, יש פחות דברים להתייחס אליהם מאשר בסרטי אימה שאפשר לגמור פרויקטים מאתיים פלוס ערוצים בלי לדעת איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. זה נתון נטו לתסריט, סוג הסרט, מה הבמאי מחפש. אם הולכים על בטוח כל הזמן, אז בסוף משיגים את אותו הדבר כמו שכל השאר עשו. אני חושב שצריך זמן בשביל להשאיר מקום ליצירה, לעיצוב סאונד, לקחת וליצור דברים יש מאין. בשביל שיהיה מיוחד.

דוגמא שכל הזמן עולה לי כשאני חושב על ליצור סאונד, היא "רובוטריקים "2 - אני לא רואה את הסרט אני מקשיב רק לסאונד. ראיתי סרטון "מאחורי הקלעים" איך אנשים ישבו במשך חודש עם שני מגנטים כאלה שמחזיקים ביד וכשעוזבים הם נוקשים אחד בשני וזה נשמע קצת כמו נחש, משחק ילדים כזה. הם דגמו את זה במשך כמה שעות טובות ויצרו מזה סאונד של גולה שנופלת בסרט שלוש דקות. וזה היחס, אין מה לעשות. אם רוצים ליצור משהו מיוחד וייחודי שיתפוס את האנשים, צריך לעשות את זה כמו שצריך.

לאמריקאים יש יתרונות שלנו אין גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת צורת הפקה. לא קיים אולפן הוליוודי שבו בן אדם אחד עובד על דיאלוגים, roomtone, אווירה, פוליז ואפקטים. בארץ חלק מהעניין הוא שכולם כולבויניקים, עושים הכול מהכול ואין ברירה. אם מישהו יבוא אלי ואני אגיד לו תשמע, אני מומחה בעיצוב סאונד, אבל בוא נגיד ככה, דיאלוגים אני בסדר, אני הייתי שולח אותך למישהו אחר, וזה הוא קם והלך והוא מוצא מישהו אחר שעושה לו את הכול.

בשר תותחיםעשית תחקיר לקראת העבודה הזאת?

כן, בהחלט. דבר ראשון ביקשתי המלצות מהבמאי, מי יודע יותר טוב ממנו למה הוא מכוון? או למה צריך להתייחס? הוא נתן לי רשימות של סרטים בז'אנר שהוא רואה לנכון עם כל מיני נקודות: תראה את זה כאן, תראה את זה שם, תראה את הפיצוץ הזה, תראה את ההתנהלות הזאת או את הסאונד. מעבר לזה רצתי על כל ז'אנר סרטי האימה, להבין מצד לצד מה הופך מפחיד למפחיד.

ומה הופך מפחיד למפחיד?

המון המון פסיכולוגיה. "סיילנט היל" בשבילי זו יצירת מופת. מבחינת סאונד גורמים לך כל הזמן להיות בלחץ. אם נלך שנים אחורה,  "הסיוט ברחוב אלם" הראשון זה סרט מלחיץ בטירוף, גם "בית קברות לחיות". אם רואים אותם היום, אין שם יותר מידי גועל או פחד, רק המון פסיכולוגיה של הנה זה הולך לקרות. הנה זה הולך לקרות, הנה זה הולך לקרות זה לא קורה, הנה זה הולך לקרות, זה לא קורה.

אני חושב שכל מי שאוהב את ז'אנר סרטי האימה יכול בקלות לזהות את הסאונד הזה שעולה ועולה ועולה ומכין אותך שמשהו עומד לקרות. לפעמים זה עוצר ופתאום זה לא קורה, כלום, זו הייתה הטעיה זה לא באמת הרוצח, אלא החברה שלו שהגיעה, ועשר דקות אחרי זה הרוצח מגיע.

את הסאונדים העולים ב"בשר תותחים"  עיצב ארז יוחנן שאחראי על המוזיקה בסרט והוא עשה עבודה נהדרת.

עריכת הסאונד התחילה הרבה לפני שקיבלתי את הסרט, כשקיבלתי את התסריט רשמתי רעיונות לכל מיני סאונדים, קצוות של רגשות שיעברו בין מקומות מסוימים בין אם זה פחד, בין אם זה אהבה, בין אם זה לחץ, רשמתי אסוציאציות שעולות.

אח"כ בחרתי סאונדים שיעבירו את ההרגשה הזאת, ממש לתרגם את התסריט לשפת סאונד. אחרי שכבר יש לי טבלה יפה עם המון סאונדים, עם המון רעיונות, עם המון דברים, אני יושב עם הבמאי, אני שומע את החלום שלו, רושם את החזון שלו, מה הוא רוצה שמבחינת סאונד התוצאה הסופית תהייה, איך הוא שומע את זה, מה הוא שומע, איזה רעיונות יש לו, מי נגד מה.

כשאני מקבל את הסרט אני מתחיל לראות כמה היחס בין מה שכתבתי ומה שהוא כתב עובר נקי. איפה הנקודות החלשות של הסרט, איפה הנקודות החזקות של הסרט. בנקודה החלשה צריך המון תמיכה של סאונד, ובנקודה חזקה צריך פחות תמיכה של סאונד, כי זה עובר.

ואז אני מתחיל לעבוד. בדרך כלל דבר ראשון דיאלוגים והכנות room tone. אחר"כ פויליז, מוזיקה, אס. אס.איקס. ובסוף האפקטים.

איזה חלק מהעבודה שלך תופסים יחסי האנוש? בעצם אתה צריך להתנהל מול כמה גורמים, שלכל אחד יש את האגו שלו ואת הרצון שלו ואת התפיסה שלו. איפה אתה מתעקש ואיפה אתה משחרר?

כהגדרה אני לא מתעקש, אלא אם כן זה חוצה גבולות. הסרט שייך לבמאי. יש לו חזון, הוא רוצה את זה בצורה מסוימת. אם יש דברים שאני יודע יותר טוב ממנו, אני אעלה את הרעיונות האלה, אראה מה הוא מקבל, מה הוא לא מקבל, יש דברים שאני אומר: תקשיב לזה רגע. יחסי אנוש זה המקסימום של המקסימום שאפשר. אני עושה תמיד פגישה מקדימה עם הבמאי לקראת סרט, כי אנחנו צריכים לראות שאנחנו מתאימים. לפעמים אנשים באים, רואים דברים שעשיתי, מאוד מתרשמים, אבל אין איתם קליק ברמה האנושית והם הולכים למקום אחר.

אני חושב שיחסי אנוש זה הדבר הכי חשוב שיש בתחום הזה. יש המון אנשים שאני צריך לתקשר איתם על בסיס חלקם יומי, חלקם שבועי. בשורה התחתונה זה אף פעם לא לתת לשתן לעלות לראש.

מהם האתגרים ב"בשר תותחים"?

מה שהולך הכי לאתגר אותי עוד לא קיים, זה בהשלמות עכשיו, אני לא יודע בכלל איך הוא נראה. זו  סצנה של  קרב גדול בין חיילים לזומבים, וצריך ליצור עולם של זומבים - ליצור את התחושה שיש לך שלוש מאות זומבים מסביבך.

במה שונה העבודה על תיאטרון מאשר עבודה על סרט?

בתיאטרון אפשר ליצור דברים מושלמים אבל בסופו של דבר זה לא תלוי בך. יש מפעיל שיושב ואם הוא פיספס קיו, זה נפל, זה לא עובד, לא יעזור כמה סאונד יהיה טוב או כמה גאוני יהיה מה שאני אביא, אם זה לא במילישנייה שזה אמור לקרות, נדפק כל הרעיון. זה עוד דבר שנורא אהבתי בסרטים, זה קבוע, אי אפשר לגעת בזה.

 מעבר לזה, תאטרון הרבה יותר מתיש. בשביל לעשות סאונד לתיאטרון מוזיקה ואפקטים, צריך ללכת לאין ספור חזרות וכל הזמן יש שינויים וכידוע המצב של התיאטרון בארץ מבחינה כספית הוא רע, לא מקבלים כסף על חזרות, אז הם גם לא משלמים על חזרות.

שקלת במקום לפתוח סטודיו בבית לעבוד כפרילנס במקומות אחרים?

המון אנשים מהתחום אמרו לי שזו הדרך היחידה וזה די עצבן אותי. אני לא אוהב שאומרים שיש משהו שהוא הדרך היחידה. זה לא הגיוני.

 להגיד היום במבט לאחור שאם הייתי הולך לעבוד בזמנו באולפן אז היום איפה הייתי, סביר להניח שהיו לי הרבה יותר כלים והרבה דברים שהייתי יודע, אבל גם היו הרבה פחות דברים שהייתי יודע. בגלל שהתנסות על בשרך מביאה לדברים מעניינים שאף אחד לא חשב עליהם. אז מצד אחד הפסדתי, מצד שני הרווחתי המון.

יכול להיות שהעידן שאנחנו חיים בו היום מאפשר ללמוד לבד בקלות.

בהחלט. היום כל מה שקורה באינטרנט, ספרים, קינדלים, טלפונים חכמים, הידע הוא בקצות האצבעות כל הזמן, הוא נגיש ללא הפסקה, אבל לפחות בארץ ידע זו לא הבעיה. יש המון עניין של "רגע, עם מי עבדת? איזה סרטים עשית? אני לא מכיר, טוב, לא משנה, תודה. אני אפנה למישהו שאני כן מכיר".

מי אתה מכיר זה גם עניין של כמה זמן אתה נמצא באותו דבר שאתה עושה.

אם הייתי רוצה שמישהו ישמור עלי, הייתי בוחר שוטר שיצא עכשיו מהאקדמיה ולא שוטר שהוא חמישים שנה בתחום. כי להוא יש הרבה יותר מוטיבציה, הכול אצלו בראש חדש. הוא מוכן לכל, הוא מוכן להתנסות, הו מוכן לעשות דברים.. יש כאן סוג של חרב פיפיות - ללכת על מישהו שחמישה פיצ'רים מאחוריו וותק או מישהו עם פיצ'ר אחד, אבל שיודע לעבוד.

זה איפה שהוא גם תוקע את הסצנה. אין דם חדש. תן לי לשמוע משהו שהוא שונה. תן לי לראות צלם שמצלם שונה מכל הצלמים האחרים. ההתפתחויות הכי גדולות של התיאטרון קרו מהצעירים, מהפרינג', מהתוספת הזו. לא תמיד זה מושלם, סבבה. יש מקום לפלש את זה. אבל אתה מקבל תוצאה שהיא שונה לגמרי ממה שהיית מקבל אצל מישהו שהוא שנים בתחום הזה. וגם - זה היה עוזר להמון חבר'ה צעירים.

אריאל ברנס

מה החלום, מה יהיה הדבר שתעשה ותגיד אוקי, אני הגשמתי את זה ועכשיו אני יכול לפרוש בשקט, או לחלופין להמשיך לחלום הבא?

אני חושב שלחלום אחד הגעתי. לעשות את הפיצ'ר הזה. זה משהו בקנה מידה אדיר, שהיד שלי חופשית, שאני יכול להשתולל כמה שאני רוצה. מעניין אותי להקים אולפן מקצועי ברמה גבוהה, להשקיע עוד קצת בציודים, דברים שלא בהכרח אני צריך, אבל יעשו לי את החיים יותר קלים.

מעניין אותי מאוד להיכנס לתחום משחקי המחשב.

חלום מאוד גדול זה לעבוד על פיצ'ר בהוליווד. לעבוד על סרט שיש לו תקציב ולעבוד על הדבר שאני טוב בו. לעשות סרט שלם עם כל הזמן להתמקד לעשות רק מה שאני טוב בלעשות.

אני חושב שבשורה התחתונה, אני רוצה להמשיך לקום בבוקר ולעשות את מה שאני אוהב, זה החלום הכי הכי גדול שלי. אני רואה כמה זה מתגמל וכמה זה כיף.

סרטים זה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות? או שהרב תחומיות יותר מדברת אליך?

הדבר שהכי הכי מעניין אותי לעשות זה אנימציה. יש משהו בעולם שלא קיים שצריך להמציא בו הכול וליצור סאונד-דיזיין כי בסרטים הדברים הם מאוד מוחשיים וברגע ששמים את הסאונד המוח האנושי ישר מתחבר לתמונה יותר. באנימציה הסאונד יוצר את המשקל של הדמות, הנפח שלה, איפה היא נמצאת, איזה גודל היא ביחס לחלל שהיא נמצאת, יש שם הרבה יותר חופש לעצב סאונד מאשר בסרטים. אלא אם כן אתה מתעסק בסרטי אימה ואז יש המון סאונד שאתה צריך לעצב.

חשוב לי להעלות את איכות הסאונד, להעביר את התודעה הזאת לסטודנטים. הכול מתחיל בלימודים, בזה שבתי הספר לא שמים דגש כזה גדול על סאונד ולא מקדמים את עניין הסאונד ונותנים לסטודנטים לעשות את זה לבד או שחברים שלהם יעשו את זה, אנשים שיש להם כישרון אדיר והסאונד לא עומד בסטנדרט שהתמונה מציבה.

ולסיכום?

אני חושב ש "בשר תותחים" מאוד ידבר לקהל הישראלי כי הוא מביא נפח הרבה מעבר לאימה. הוא סרט שאפשר להתחבר אליו, אפשרל להסתכל ולפתח עליו דעות לפה או לפה בין אם טובות, בין אם שליליות ומה לעשות, כל דעה השגת תגובה. את זה למדתי בתיאטרון. אני אישית מאוד אוהב אותו, וזה די קשה אחרי שראיתי אותו אחרי שמונים וחמש פעם.

"בשר תותחים" הקאסט:
לירון לבו, יפית שלו, רוי מילר, אמוס אינו, גומא שריג, עמית ליאור ושירה קצנלבוגן.
צלם: רועי קרן
עורך סאונד: אריאל ברנס
מוזיקה: ארז יוחנן
מפיקים: איתן גפני, יפית שלו, תום גולדווסר
תסריטאי ובמאי: איתן גפני