איאד פאדל עורך ובמאי מזה 15 שנים, מתמחה בעריכה דוקומנטרית עם ניסיון בעריכת סדרות דרמה סוגה עילית, סרטים דוקומנטרים, כתבות חדשותיות ופרסומות.
בין הפרויקטים שערך: דר' קראז (סדרה קומית), טיול משפחתי (דוקו-ריאליטי), חיוך נצחי (דוקו), תפוח אדם (סרט קצר), ים מת (סרט קצר), מונופול (סרט קצר)
תוכל לספר לנו על הדרך שלך לעולם העריכה? למה דווקא עריכה?
כשהייתי ילד לא הייתה מגמת קולנוע בבית הספר ואני הייתי חובב סרטים מושבע וראיתי המון סרטים. אבא שלי היה שותף בספריית וידאו וכשהיא נסגרה, הוא הביא את כל הקלטות הביתה ושם אותן במחסן שלנו. לי זה היה ממש פרס אדיר, יש לי ספרייה משלי בחינם! אז לא היה אינטרנט בזמנו והדרך היחידה לצפות בסרטים הייתה בקולנוע או השכרה מספריית וידאו הייתי רואה כל היום סרטים מהספרייה. האהבה הזו תמיד הייתה בי.
יש לי חבר בזמנו בהפקות טלוויזיה למשבצת שידורים בימי שישי. בתחילת הדרך שלי התלוויתי אליו להפקות האלו כעוזר הפקה , אחרי כן גם עבדתי בתפקיד של בומן. מאוד אהבתי לעבוד בהפקות . בדיוק באותה תקופה התלבטתי מה ללמוד, לאיזה כיוון אקדמי ללכת, וחשבתי שהכי נכון לי ללכת לכיוון של לימודי מחשבים כי זה משהו שתמיד התחברתי אליו. הייתי מהילדים הראשונים שהיה להם מחשב בבית והייתי צמוד אליו מגיל מאוד צעיר. חשבתי ללכת ללמוד הנדסת תוכנה או משהו כזה ואז אותו חבר חשף אותי לתחום העריכה , והתחלתי להתעניין בנושא. הורדתי תוכנת עריכה (AVID) והתחלתי לשחק עם זה.
למזלי בדיוק באותה תקופה בחברת ההפקות שעבדתי בה, היו באיזה משבר ושאלו אותי אם אני יודע לערוך ויכול לעשות כמה דברים קטנים עבורם. הסכמתי ועשיתי את העריכות שביקשו והם אמרו שאני ממש טוב בזה ושהם ישמחו שאני אתמחה בזה ואתחיל לעבוד איתם. מבחינה טכנית לא היתה לי בעיה וקלטתי את העניין די מהר, לימדתי את עצמי את התוכנה וזה הספיק לי כדי לבצע את המטלות הפשוטות שביקשו.
אז החלטתי ללכת ללמוד קולנוע במכללת כנרת, למדתי בימוי ועריכה ותוך כדי הלימודים כבר עבדתי בתעשייה כעורך בהפקות קטנות ומשם זה התגלגל.
בעשר השנים הראשונות עבדתי רק כעורך ורק אחרי זה התחלתי גם לביים.
היום יש לי חברת הפקות משלי שבה אני מפיק, מביים ועורך.
בלימודי הקולנוע הבנת שאתה אוהב גם לביים וגם לערוך?
החלטתי ללמוד קולנוע בגלל הבימוי כי באותה תקופה חשבתי שאני כבר עורך מקצועי, חשבתי שמי שיודע לתפעל את התוכנה הוא עורך...
אני זוכר שלא הייתי נכנס לשיעורי העריכה הטכנית כי כבר ידעתי ממש טוב לעבוד על התוכנה. שיעורי הבימוי ושיעורי העריכה התיאורטיים היו העיקר עבורי. שם למדתי את הדברים שהיו חסרים לי- מתי לעשות את הקאט, איזה שוט לבחור. שם גיליתי שאני לא באמת עורך, אני יודעת להפעיל את התוכנה, אבל זה עדיין לא עושה אותי עורך.
התחלתי לביים רק לפני כ-13 שנה בחדשות ואחרי כמה שנים גם ביימתי גם תוכן דוקומנטרי ועלילתי, דברים שהם מעבר לרמה הטכנית ויותר ליצירה של אומנות קולנועית. יכולתי להיכנס לעבודה על הפרויקטים האלו רק אחרי שביססתי את עצמי כלכלית כעורך. בתחילת הדרך קשה להתפרנס מבימוי.
זרקת בצורה די אגבית שלמדת לבד לעבוד על אביד שהיא תוכנה לא פשוטה בכלל ללמוד לבד ובטח בתקופה שעדיין לא היו מיליון טוטריאלס שיש ביוטיוב כיום... איך עשית את זה?
כן, יוטיוב לא היה קיים עדיין בזמנו. פשוט הורדתי את התוכנה, הורדתי מדריך שלה והתחלתי לשחק איתה. כמובן שבהחלה קלקלתי מלא דברים...
אני לומד תוכנות די מהר, יש לי את היכולת הטכנית הזו וזה היה לי פחות מסובך ממה שזה נשמע.
טיימליין ״ים מת״ סרט עלילתי קצר
למדתי לבד גם אפטר אפקטס. לא היה לי לחץ, הייתי מוריד קטעי וידאו ממשהו שנקרא "מטה קפה" ועורך אותם מחדש. פשוט שיחקתי עם התוכנה כל כך הרבה בלי לפחד עד ששלטתי בה.
עד היום אני מקבל טלפונים מאנשים שמסתבכים עם הצד הטכני של התוכנה. יש לה היגיון משלה, אבל זו התוכנה שאני הכי מתחבר אליה למרות זאת. למדתי כל מיני תוכנות כמו פרימייר ודה וינצ'י ועדיין אויד היא התוכנה שאני מרגיש הכי נוח לעבוד עליה.
ציינת שאתה בעיקר עושה דוקו אבל גם עוסק בדרמה עלילתית
נכון, אני עוסק בעיקר בדוקו, אבל ערכתי גם 2 עונות של הסדרה העלילתית "דר' קראז'" זו סדרה דו לשונית (עברית וערבית) שהופקה על ידי התאגיד לערוץ מכאן
אני מאוד גאה בעבודה שעשיתי שם, זו לדעתי העבודה הכי טובה שלי עד היום. למרות שעלילתי זה ז'אנר שפחות התחברתי אליו לפני שערכתי את הסדרה, היוצר של הסדרה נהד בשיר הוא חבר טוב שלי והוא ביקש ממני לערוך ולמרות שבהתחלה היססתי, היתה לי הזדמנות להתחבר לסדרה כשעבדתי בה בתפקיד יועץ תסריט ובסוף החלטתי לנסות לערוך את הסדרה. תוך כדי עבודה גיליתי קסם בעריכה עלילתית שלא הכרתי לפני כן.
אחרי כן ביימתי סרט עלילתי והפקתי וערכתי סרט עלילתי נוסף. למרות שהפרויקט הכי גדול שעשיתי עד עכשיו היה עלילתי , אני מחשיב את עצמי יותר כאיש של דוקו.
מה ההבדל בצורה שאתה ניגש לעריכה של דוקו אל מול עריכה של פרויקט עלילתי?
בתחילת הדרך לא הבנתי את הערך המוסף של עורך בפרויקט עלילתי, ראיתי את זה רק ברמה הטכנית של מלאכת ההרכבה של החלקים המצולמים, להבדיל מדוקו שבו העורך מקבל חומר גלם ממש "גולמי" לעבוד איתו, אפילו לא ברמה של "בצק". משם הוא צריך להחליט איך מרכיבים את הפאזל. בדוקו העורך לא פחות חשוב מהבמאי מבחינת מלאכת ההרכבה.
העריכה בדוקו היא מרכז העבודה, ואני אומר את זה בתור עורך וגם בתור במאי.
אחרי שערכתי עלילתי, הבנתי את המשמעות של העורך גם שם. אבל עדיין אני חושב שבדוקו לעבודה של העורך יש משמעות אחרת, משקל אחר.
לאחרונה ערכתי שואוריל לשחקנית והייתי צריך לבחור איזשהו קטע שלה מסדרה שאני ערכתי, ואז צפיתי בסדרה כדי לחפש את השוט הספציפי ואני שם לב שראיתי בכיף שני פרקים ברצף. הרגשתי שעשיתי עבודה טובה בעריכה ונהניתי מזה. הרגשתי נוסטלגיה לרגעים שבהם ערכתי כל רגע ורגע , ממש פלאשבקים לזמן שעבדתי על כל קאט בזמן הצפייה, על התהליך ועל כל שלב מראפ קאט ועד המוצר הסופי.
בדוקו בתור עורך האתגר הוא אחר, החומרים שתקבל לעיתים יהיו בעיתיים ברמה הטכנית- סאונד לא טוב, תאורה וכו'. אבל חייבים למצוא פתרונות בעריכה לדברים האלו כי התוכן הוא מה שחשוב ויש רגעים שלא ניתן לשחזר. בעלילתי החומרים לא יגיעו ככה בדרך כלל.
האתגר המשותף בשני הז'אנרים הוא לשבת מרוכזים שעות ארוכות עם החומרים. בתור היפראקטיבי לשעבר אני מכיר את זה היטב. אבל ברגע שהתאהבתי בעבודה זה עבר, אתה נכנס לסוג של טראנס.
טיימליין "Into the wind" סרט דוקומנטרי
יש גם הבדל משמעותי בצורת העבודה גם עם הבמאי נכון? ספר לנו על העבודה עם במאי בדוקו.
זה ממש כל מקרה לגופו. יש כאלו שפחות מעורבים ומשאירים את החומרים בידיים שלי כדי שאצור משהו חדש מהחומרים.
יש במאים שכבר באים כשהם יודעים בדיוק מה הם רוצים ויש כאלו שעוברים איזשהו תהליך חיפוש. לפעמים יש מזל ששנינו באותו ראש, זה לא תמיד קורה, אבל זה האידיאל.
בתהליך שאני עובד, אנחנו קודם כל נפגשים לדבר על הסרט, בלי החומרים. לי חשוב שהסיפור יעניין אותי ושאני אתחבר אליו ואבין אותו. לרב בשתיים-שלוש המשמרות הראשונות אנחנו יותר "חופרים" על הסיפור עצמו מאשר פיזית עורכים את הסרט. כמובן שהבמאי הוא זה שבסוף מחליט וזה יעשה איך שהוא רוצה, אבל רוב האנשים שאני עובד איתם אוהבים לשמוע גם את האינפוט שלי כי אני גם במאי ודוקומנטריסט וזה כן מעניין אותם לשמוע. מן הסתם אנחנו לא תמיד מסכימים על הכל, אבל חשוב לי להעביר לבמאי שזה הכל ממקום טוב, אתה זה שמחליט ואני לא הולך איתך ראש בראש וזה הכל ברמה של הצעה ואתה מחליט בסוף ונעשה את זה איך שאתה רוצה.
אני חושב שזו טעות גדולה של עורכים להיכנס ראש בראש עם במאי. אנחנו העורכים צריכים לזכור שזה לא הסרט שלנו, זה הסרט של הבמאי. בתחילת הדרך אני עדיין לא הבנתי את זה ולעיתים היו לי התנגשויות עם במאים. עם הזמן והניסיון הבנתי שהעבודה שלי היא להציע לבמאי את הזווית שלי והוא זה שמקבל את ההחלטה הסופית. אז למדתי שכשאני מגיע בגישה הזו, לבמאי יש יותר ביטחון איתי והוא יותר פתוח להקשיב לרעיונות שלי ומסכים איתי יותר ויותר.
יש במאים שעובדים איתי באופן קבוע כי הם רגילים ומעדיפים לא לשנות משהו שעובד. שיש להם מקום בטוח איתי. יש במאים רבים שמגיעים לעבוד עם עורך שטוב להם איתו וממשיכים לעבוד איתו קבוע. אני מבין מאיפה הם באים אבל אני עדיין חושב שצריך לגוון ולנסות דברים שונים.
ממה שאני למדתי משיחות עם עורכים שקודם כל צריך לבנות דינמיקה נכונה עם הבמאי בחדר העריכה והשאר נבנה משם. שלמערכת היחסים עם הבמאי בחדר העריכה יש חשיבות מאוד גדולה.
זה ממש מסכם את כל מה שרציתי להגיד... זו דינמיקה שצריך לבנות. אני "מבזבז" 2-3 משמרות ראשונות על זה בדיוק. ברגע שזה מושג שאר הדרך כבר יותר קלה .זה המפתח להמשך הדרך , ובלי זה, זה פשוט לא יעבוד.
לפעמים זה לא קורה ואז נפרדים, לפעמים קשה להגיע לזה אבל עובדים כדי להגיע לשם ולפעמים זה בא בקלות. אבל הסוד זה לתת לו ביטחון להיפתח לשמוע אותך, לבנות מערכת יחסים. אחרי כן העבודה תהיה יותר קלה וגם יותר כיפית לשני הצדדים.
רוב הבמאים שעבדתי איתם הפכו להיות חברים שלי, התחברנו מעבר לעבודה, ברמה האישית. ברגע שיש חיבור, הולכים לארוחת צהריים ביחד, יושבים ומדברים על המשפחה והילדים ועל פוליטיקה והעולם ונוצר קשר אישי שמשפיע לטובה גם על העבודה, בעיקר ברגעים הקשים ובמשברים. ברגעים האלו יש משקל גדול למערכת היחסים שנבנתה בינינו, בתור חברים שמנסים לפתור בעיה משותפת ולא הולכים ראש בראש. זו לדעתי הנקודה הכי חשובה.
ספר לנו על אתגר שהתגברת עליו במהלך עבודה עם במאי.
ערכתי סדרה של 6 פרקים ל"מכאן". ישבנו בחדר ושברנו את הראש לפתור איזו סצנה שלא עבדה.
בשלב מסוים הוא כבר עבר לשבת בצד ואני ישבתי ושברתי את הראש על הסצנה איזה שעתיים. בסוף אמרתי לו שאין סיכוי שהסצנה תעבוד כי יש משהו שחסר בה ולא קיים בחומרים. הצעתי לו שנצא להשלים את החלק הקטן שחסר בעצמנו. הוא היסס, אבל בסוף הרמנו טלפונים למי שצריך, לקחנו מצלמה ויצאנו לדרך. זה אמנם די חריג, אבל הצלחנו לעשות את זה וגם החלק שצילמנו יצא ממש טוב והסצנה עבדה מצוין כשערכנו אותה יחד עם מה שהשלמנו.
יש המון פתרונות יצירתיים שאפשר וצריך להשתמש בהם ברגעים כאלו, כי לא תמיד הפתרון יבוא מתוך משהו שכבר עשיתי בעבר. בין אם זה שימוש באאוטייקים, או למשל משהו שעשיתי לא מזמן עם שחקנית שהיה לה ליפסוס, ממש של אות אחת שהיא פיספסה. חיפשתי מקום בתסריט שהיא אומרת שוב את אותה מילה כדי להלביש את זה כמו שצריך, ואחרי שמצאתי את הטונציה הנכונה, זה ישב טוב. הבמאית צחקה עלי שזה היה חשוב לי כל כך לעשות את זה מושלם כי אמרה שמראש בקושי שמים לב לטעות המקורית. אבל זה היה חשוב לי שזה יהיה מושלם.
דיברנו הרבה על עבודת העריכה, אבל אשמח שנדבר קצת על העבודה המקבילה שיש לכל עורך- מציאת עבודה בתעשייה. תוכל לספר על תחילת הדרך שלך ועל הקשיים במציאת עבודה אז והיום?
בתחילת הדרך עבדתי כעוזר הפקה ולמזלי מתוך איזשהו משבר שהיה להם הם פנו אלי לערוך להם בפעם הראשונה ומתוך זה נבנתה מערכת היחסים והמשכתי לעבוד איתם בתור עורך פרילנסר וללמוד.
בתקופה ההיא היו מעט מאוד עורכים במגזר הערבי בהפקות של קולנוע וטלוויזיה, אני הכרתי רק שניים אולי. והיה אז המון תוכן בערבית שנערך על ידי עורכים שבכלל לא דוברים את השפה. אז למרות שהעוגה במגזר קטנה, בגלל שהיו כל כך מעט עורכים, תמיד איכשהו הייתה לי עבודה.
בגלל חוסר הודאות של העבודה כפרלינסר , התחלתי לעבוד בחדשות ערוץ 1. ושם למדתי לא מעט.
מבחינה טכנית עברתי שם תהליך הפוך- מכיוון שכבר ערכתי עד אז באוויד ושם הייתי צריך ללמוד לעבוד על מערכת קאט טו קאט.
היום אני עובד כפרלינסר ובגלל שכבר לאורך השנים יצרתי קשרים והיכרויות, יש מספיק אנשים שמכירים אותי וסומכים עלי ויש רצף עבודה.
גם היום אין הרבה עורכים מהמגזר הערבי בהפקות קולנוע וטלוויזיה כי העוגה עדיין קטנה.
במגזר הערבי יש מעט תכנים יחסית, הערוץ העיקרי הוא "מכאן" אין הרבה תקציבים וקרנות, העוגה ממש ממש קטנה.
חברות הפקה שאינן מהמגזר פונות אלי רק כשהן צריכות אותי לפרויקט שיש בו ערבית...
לאורך כל הפרויקט אני מקבל מלא מחמאות על העבודה שלי ויום אחרי הפרויקט אני כבר לא שומע מהם, אלא אם יש עוד פרויקט בערבית... למרות שאני מדבר שלוש שפות. בעיני זה מוזר שהם כאילו חושבים "נעבוד איתך רק אם יש פרויקט בערבית", זה משאיר אותי בנישה. זה מתסכל ברמה שאני מרגיש שעדיף כבר שלא יגידו לי שאני טוב ושאני אני אחשוב שהסיבה שלא המשיכו לעבוד איתי היא כי הם לא אהבו את העבודה שלי. אבל אחרי שאתה מקבל מחמאות ולא ממשיכים לעבוד איתך זה פוגע. כי אני יודע את השפה. גם באתר של האיגוד אפשר למצוא עורכים דוברים ערבית שאינם ערבים אבל דוברים את השפה ועורכים תכנים בערבית וזה בסדר כי הם שולטים בשפה. אני לא אמור להיות שונה מהם, אין סיבה שאני לא אוכל לערוך תוכן בעברית.
כמובן יש יוצא מן הכלל, יש מפיקים ובמאים שאני עובד איתם גם על פרויקטים שלא בערבית, אבל מעטים מאוד.
זה הקושי הכי גדול שלי במציאת עבודה בתעשייה, בגלל הנישתיות הזו, בגלל ששמים אותי במשבת של עורך ערבי ולא פשוט עורך.
באופן כללי בתעשייה הזו לעיתים מקטלגים בצורה מסוימת שבה קשה לצאת מהתווית שהדביקו לך, למשל אם עבדת עם מפיק בזול פעם אחת והוא ישמור אותך בטלפון בתור "חיים עורך זול" הוא יקרא לך בהמשך רק להפקות שבהן הוא מוגבל עם התקציב.
זה מצחיק, כי עכשיו כשאמרת את זה אני מסתכל באפליקציה לראות איך אני שמור בטלפונים של אנשים ואני רואה: "איאד עורך ערבית" איאד הפקות ערבית", דברים כאלו. אני מבין שזו לא רק בעיה שקיימת במקרה שלי, אבל זו בעיה גדולה מאוד עבורי.
אני חושב שעורך טוב ימצא עבודה תמיד. בעריכה אין בינוניות, או שאתה עורך טוב ויש לך הרבה עבודה או שאתה עורך לא טוב ואין לך עבודה. וכשאתה עורך טוב ומקבל מחמאות ועדיין אין לך מספיק עבודה, כי אתה מוגבל לעבודה רק במגזר שבו אין מספיק עבודה זה מתסכל.
כשאני צופה בערוץ מכאן , אני פשוט רואה רצף של תוכניות שאני ערכתי או ביימתי, אני כמעט בכל הפקה שיש שם. אז אני כן מקבל את הנתח שלי במגזר הערבי , אבל זה לא מספיק כדי שאוכל להסתמך על זה בתור מקור פרנסה.
בוא נדבר קצת גם על דברים יותר חיוביים, חלומות למשל. יש איזשהו במאי/ת מהארץ/העולם, מהעבר או בהווה שהיית רוצה לערוך סרט שלו/ה?
נואה באומבך (Noah Baumbach) הוא במאי קולנוע שאני מחבב ולאחרונה ראיתי סרט שלו בשם סיפור נישואים Marriage Story עם סקרלט ג'והנסון וכשראיתי את הסרט הזה פשוט הרגשתי עצבים שלא אני זה שערך את הסרט. סרט ממש מדהים שמאוד התחברתי אליו. יש לו סגנון ממש מיוחד, שפה קולנועית שאני מאוד אוהב וממש בא לי לעבוד איתו.
וכמובן גם טרנטינו כי יש לו שפה משוגעת וזה נראה לי ממש כיף.
ויש לי עוד חלום לא קשור, בא לי לביים ולערוך סרט עלילתי עם נון אקטורס. ממש למצוא ברחוב טייפקאסט וללהק אותם כי זה מאוד מאתגר. יום אחד אני אעשה את זה.
עברת דרך ארוכה בקריירה שלך, יש משהו שהיום אתה יודע עם הניסיון והידע שלך שהיית רוצה להגיד לאיאד שבתחילת הדרך?
הייתי אומר לי להיפתח ולהתנסות בעריכה של תוכן עלילתי. לצערי לקח לי הרבה זמן להגיע לשם ולהכיר ולהבין שזה לא מה שחשבתי.
גם אולי להיפתח יותר לתוכנות עריכה אחרות, אז בטח היה קל לי יותר לעשות את זה מאשר היום.
לפני שנתיים בערך התחלתי לעשות קולור קורקשן על דה וינצ'י והתחלתי לתת לה הזדמנות גם כתוכנת עריכה וראיתי שיש דברים שיותר קל לי לעשות בדה וינצ'י ואז מיד לעשות קולור קורקשן.
על השאלה האחרונה קצת ענית במהלך הריאיון אבל אשמח לשמוע ממך יותר בפירוט, מה השאיפות והחלומות שלך בעתיד כעורך בתעשייה?
יש קופרודוקציה טלוויזיונית ישראלית אמריקאית גדולה (לא אנקוב בשמות כי זה עדיין בחיתולים) שאני עתיד לערוך וזה הפרויקט הכי גדול שלי עד עכשיו. חלמתי לעשות משהו כזה בינלאומי.
חשוב לי לצאת מהתיוג הזה שיש עלי – "איאד עורך ערבית" ולעבוד גם בהפקות שאין בהן ערבית, שיעסיקו אותי לא בגלל שאני עורך דובר ערבית אלא בגלל שאני עורך טוב.
אני איאד פאדל – עורך.
