(נכתב ב 2008 עם הקמת האיגוד)
חברי העורכים שלום
האיגוד רק קם על רגליו וכבר הצטרפו לשורותיו 160 חברים – הסימן המובהק ביותר לצורך בו.
160 עורכים ועורכות שחושבים שיש לשפר את מעמד מקצוע העריכה, להיטיב את תנאי העבודה וליצור קהילה מקצועית מלוכדת ותומכת שדואגת לחבריה.
השקת האיגוד נפלה בימים סוערים לתעשייה, מה שיאלץ אותנו לדאוג במקביל גם למעמדנו וגם לפרנסתנו. אל לנו לשכוח, גם בתקופה קשה זו, כי מטרותינו ארוכות טווח.
אנחנו לא ארגון זמני, אנחנו כאן כדי להישאר.
יש בינינו כאלו שמדמים את עצמם למעמד הצווארון הכחול – פועלי יום מן השורה, אחרים רואים עצמם כרבי שפים שיודעים את סוד ערבוב המרכיבים ליצירה שלמה.
אני (בדרך כלל) משויך לקבוצה השנייה ומרגיש (כמעט תמיד) בר מזל שהתאפשר לי לעבוד במקצוע הזה. ללא ספק איני היחיד שחש כך.
מי מאיתנו לא מכיר את ההתרגשות ממהלך עריכה מנצח או הרגשת הסיפוק בסיומו של פרויקט סבוך ומאתגר? המורכבות והפתלתלות של המקצוע המרתק והרב מימדי הזה,
שדורש הבנה בהלכי נפש מצד אחד ובקיאות טכנולוגית עדכנית מצד שני הופך אותנו לאינדיבידואלים עם סגנון אישי וייחודי.
אז נכון, כל הכבוד, אנחנו אינדיבידואלים עצמאים ומתוחכמים.
אבל רגע, אולי זו הסיבה מדוע לא התאגדנו עד היום? האם השנים המרובות בהן היינו זאבים בודדים השפיעו על הגנים המקצועיים שלנו? בואו נתבונן במראה ונודה שבמידה מסוימת היינו רדומים.
אלו מאיתנו שביססו את מעמדם, קיבלו חלק ניכר מדרישותיהם והסתפקו בזה. האחרים הרגישו במקרים רבים שהם מתפשרים במקום לעמוד על זכויותיהם.
בכל מקרה כולנו הינו פרטים בודדים ללא רצון או כוח לשנות את תנאיהם.
הקמת האיגוד מסמלת את נקודת המפנה. מעתה אנו גוף שלא ניתן להתעלם ממנו. הפסקנו להיות רואים ובלתי נראים.
יש מעתה והלאה חזית מאוחדת של אנשי מקצוע גאים וזקופי ראש.
צוות ההקמה של האיגוד כורע תחת העומס וזקוק לעוד מתנדבים שיעזרו למשוך את העגלה.
במקביל, כולנו – אלו שנרשמו והבינו את מטרות האיגוד, צריכים להיות מסיונרים בגיוס שאר העורכים שעדיין לא הצטרפו.
כוחנו במספרנו. ככל שהאיגוד ייצג חברים רבים יותר, יגדלו כושר המיקוח, היכולת לעמידה בלחצים והאפשרות לשנות ולהשפיע.
לחברינו שמהססים להצטרף נאמר: אנחנו צריכים אתכם ביחד איתנו ועכשיו.
נודע לי על עורכת שמפיקים נכבדים אמרו לה: בשביל מה את צריכה איגוד? איגוד רק יזיק לך ויפגע בסופו של דבר בשכרך. עוד נשמעו מפיקים שטענו כי העורכים הם מפונקים והאחרונים שצריכים איגוד.
מחמם את הלב לגלות את דאגתם הרחימאית של מפיקים אלו לעורכים ולמעמדם, אולם לאחר שננגב את הדמעות נבין שנוח להם שאין גוף כזה.
הם לא היו רוצים שיעמוד מולם גוף מאורגן וחזק שדורש תנאי עבודה הוגנים ועומד על זכויותיו.
בואו לא נשכח כי האיגוד לא קבע לעצמו מדרגות שכר ולכן עורכים שהיום משתכרים היטב לא יפגעו.
אנחנו רוצים לערוך ולא להיאבק ולכן צריך ללכד כוחות.
צאו וגייסו את חבריכם העורכים שיושבים על הגדר. המסה במקרה הזה היא קריטית.
יצחק צחייק
יו"ר איגוד העורכים - איגוד מקצועות הפוסט בישראל (ע"ר)
