מאת יריב קב
על אף ניסיונות שונים שנעשו אי שם בשנות ה 90 של המאה הקודמת, מעולם לא היה לעורכי הוידיאו, הפילם או הסאונד איגוד מקצועי בארץ ישראל.
וכך הלכו וגברו עם השנים התחושות, בין מספר הולך וגדל של עורכים, של בדידות מקצועית, שכן העורכים היו זרים זה לזה, של חוסר הערכה למקצוע, שכן ההתייחסות לעורכים לא ביטאה את המורכבות של מקצועם, ושל כמיהה לחבור לגוף מקצועי שירכז ויקדם את המקצוע בו הם בחרו לעסוק.
בשנים האחרונות, כך מספרת השמועה, היה דיבור בין העורכים, שיש מקום להקמת איגוד, אך הדבר נשאר בגדר מילים ומעולם לא נתממש.
וכך באביב 2008, במהלך אחה"צ של שבת, בו טיילתי לי בשדרות רוטשילד, רצה המקרה ופגשתי את מורי לעריכה, ירון רודה. משיחה של שני חברים שלא התראו להם מזה זמן, התגלגלה לה השיחה, לנושא האיגוד.
הנושא בער בעצמותיו של ירון ומאחר והכיר את עברי הפעיל בניהול איגודי הבמאים והתסריטאים דחק בי לעשות מעשה ולקדם את הרעיון. קבענו להיפגש בעניין בתוך כמה ימים וכך היה.
למרות שעורכים רבים שעימם שוחחנו הביעו התלהבות מהרעיון עדיין לא היה ברור עד כמה האיגוד נחוץ אם בכלל. לא יכולנו לתהות אם זה לא רק בראש שלנו…ובפגישתנו הראשונה החלטנו לבדוק.
הוצאנו אי-מייל ויראלי, מעין קול קורא, בו פירטנו את חזוננו לקידום מקצוע העריכה והעוסקים בו וביקשנו מכל העורכים שמקבלים אותו להעביר לחבריהם העורכים ולחזור אלינו במייל אם הרעיון מדבר אליהם. אי-מייל זה ייקרא לימים האיגרת הראשונה.
התגובות היו מדהימות, חזרו אלינו בתוך כמה ימים מעל למאה עורכים שתומכים ברעיון בצורה נלהבת, והבנו שעד כמה שהדבר בער בקרבנו, כך הרגישו כולם.
אותה תחושת יחד נפלאה שהרגשנו כולנו באותם ימים, היא למעשה הגרעין ממנו צמח האיגוד.
המשכנו לייצר איגרות בהן שיתפנו את כל העורכים אשר הצטרפו אלינו במייל בהתקדמותנו, ובתוך זמן קצר מאוד עברנו את גבול ה- 200 עורכים ברשימת התפוצה. מסה קריטית זו הפכה את הקמת האיגוד מדבר שהוא לגיטימי, לדבר שהוא נחוץ.
בזמן האיגרת השלישית, חבר אלינו גיא דגן ובעזרתו ערכנו את הפגישה הראשונה, של מה שלימים ייקרא, ועד ההקמה. ועד ההקמה מנה בנוסף לירון, גיא ואנכי, את איציק צחייק, טובה אשר, מיכל מ.ש, רועי רינת ואדם דינר.
וכך הקרקע הבשילה והגיעה העת לאסיפה הכללית של העורכים, אסיפה לצורך הכרה הדדית, שאלת שאלות ולמעשה ייסוד האיגוד. בשיחות בין חברי הועד, הזהרתי שלמרות ההתלהבות באי-מיילים, קשה לצפות מאנשים להגיע לסינמטק ב- 10 בבוקר של יום שישי, ושגם אם יהיו 50-60 משתתפים זו תהיה הצלחה מבחינתנו. כשהגענו, חברי ועד ההקמה, לקראת השעה הנקובה, אכן מצאנו כעשרים עורכים נעים ונדים ברחבת הסינמטק. התחלנו לארגן את השולחן וטפסי ההרשמה באולם.
לפתע נשמעו קולות שהלכו ונתחזקו במסדרונות הסינמטק, להפתעתנו ושימחתנו, האולם שנועד להכיל 187 אנשים (ונתרם באדיבות ע"י אלון גרבוז מהסינמטק) עלה על גדותיו, יותר מ-200 עורכים נספרו באולם. ההתרגשות הייתה גדולה, נשאנו דברים, שאלנו וענינו לשאלות (את פרוטוקול האסיפה ניתן למצוא באתר האיגוד). הכרנו לראשונה את קהילת העורכים, כקהילה, כקולקטיב. ידענו שלא משנה מה יקרה הלאה, הדברים כבר לא יחזרו לקדמותם.
רגע לפני פתיחת כנס הייסוד של האיגוד 08.08.08
משם יצאנו לדרך העשייה, חברי הועד לקחו על עצמם משימות, מי בניהול חשבון המייל והרשומות, מי ברשם העמותות, הבנק ובניית האתר. חברי הועד שילמו את דמי החבר הראשונים, בעזרתם העסקנו את עו"ד עירית גלר שלקחת על עצמה את ארגון העבודה הרבה שהצטברה, שאנו כמתנדבים כבר לא יכולנו לעשות בכוחות עצמנו.
בתחילת חודש נובמבר התחלנו בגיוס העורכים בארץ לחברות באיגוד, ובעזרת דמי החבר שלהם המשכנו בבניית אתר האינטרנט, בהרמת ימי עיון מקצועיים, בתשלום משכורתה של עירית שמנהלת את ענייני האיגוד ומעניקה סיוע משפטי ובשכירת רואה חשבון ועורך דין שיטפל במו"מ תנאי העסקה, שהיא למעשה ריצת המרתון העיקרית של איגוד זה.
עד כאן הגענו בזמן כתיבת שורות אלו, האיגוד עדיין בתחילת דרכו וההיסטוריה שלו ממשיכה להיכתב.
ומעתה נותר רק להתבונן אל העתיד.
