הפוסט השני בסדרה שמסבירה מושגים בסיסיים במשפטים שנוגעים לכל אספקט בחיים המקצועיים שלכם. הכתוב מטה אינו תחליף ליעוץ משפטי אלא נועד לספק ידע כללי.
אנחנו מזכירים שחברי איגוד זכאים ליעוץ משפטי חינם ומומלץ לפני כל חתימה על חוזה חדש להשתמש בשירות זה.
לא חברי איגוד אבל רוצים להיות? התאגדו.
רוצים לקבל את הפוסטים הבאים בנושא חוזים ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו.
___________________________
אז כיצד נוצר חוזה?
התשובה הפשוטה היא שחוזה נוצר כשמישהו מציע הצעה ומישהו אחר מקבל אותה. זהו אפשר ללכת הביתה.
אבל נרחיב כי השאלה האם נוצר חוזה עולה פעמים רבות בין מעסיק לעובד וחשוב להבין מתי אנחנו מתחייבים, מתי מתחייבים לנו ועל מה. אז קודם כל תנאי מוקדם ליצירת חוזה תקף הוא כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים שמשקפת רצון ליצור מערכת יחסים שמוגנת ע״י החוק להבדיל מסתם פגישה לקפה.
נבסס את המונחים העיקריים - למציע ההצעה קוראים ״מציע״ ולמקבל ההצעה קוראים ״ניצע״. אם מפיק מציע עבודה לעורך המפיק הוא המציע והעורך הוא הניצע. אם העורך מציע לעבוד עבוד המפיק זה ההיפך.
הצעה מורכבת מ:
- פניה של מציע לניצע - ביטוי חיצוני לרצון של המציע (לא מספיק להגיד בלב, לא מספיק לכתוב בקובץ וורד במחשב האישי שלי ולא מספיק להגיד זאת הכוונה שחשובה) .
- גמירת דעת של כל הצדדים - כוונה רצינית ומגובשת עם ביטוי ועדות חיצוניים שעומדים במבחן אובייקטיבי – זאת אומרת שאם ניקח אדם מהרחוב להסתכל על הסיטואציה הוא יוכל להגיד בצורה אובייקטיבית ״כן, נראה ששני הצדדים רציניים״.
- מסוימות - ההצעה צריכה להיות מפורטת במידה מספקת שמאפשרת לכרות חוזה (מי, מה, מתי, איך, כמה פעמים, עבור מה וכדומה). מסוימות משתנה לפי מהות העסקה ואם ניקח אותה לעולם שלנו מדובר על מי עורך ומי מעסיק אותו (לא מפיקת הפוסט אלא הגוף המשפטי - חברת ההפקה או גוף השידור), מה הוא אמור לערוך ואיזה תפקידים הוא ימלא, מתי הוא מתחיל לערוך ועד מתי, על מה הוא עורך, איפה הוא עורך ומה השכר שהוא יקבל עבור עבודתו.
פנייה שאין לה גמירות דעת או מסוימות היא לא הצעה אלא הזמנה – הזמנה היא שלב שקודם להצעה, כמו הזמנה להגיש חבילות הפקה לקבלת תמיכה מהקרן או הזמנה לקבל קורות חיים למועמדות לתפקיד לקטור או הזמנה להגשת הצעות מחיר למערכת מחשב. הזמנה היא שלב מוקדם יותר של ההצעה והיא חלק מהמשא ומתן אבל היא שומרת את כוח הקיבול אצל מי שיצר אותה – היא מאפשרת למציע לקבל מידע בלי להתחייב.
אז הוצעה הצעה. עכשיו כדי ליצור חוזה על הניצע לקבל את ההצעה בהודעה או בהתנהגות. המצב הרצוי הוא לקבל הצעה בצורה מתועדת שאכן מגיעה אל המציע – לחתום על חוזה ולשלוח במייל. אך ניתן גם לקבל הצעה בדרכי התנהגות לדוגמה לחיצת יד או הינהון (לא מומלץ בכלל כי קשה להוכיח). אם עורך מקבל הצעה להתחיל עבודה חדשה ומופיע במקום המוסכם בזמן המוסכם ומתחיל לעבוד – סביר שהוא קיבל את ההצעה ונכרת חוזה בתנאים שהוצעו לו אבל כל עוד אין מסירה של הודעת קיבול או קיבול בדרך של התנהגות לא נכרת חוזה.
ממה מורכב קיבול?
- הקיבול חייב להיות חופף להצעה מבחינת התוכן ולהביע הסכמה בלתי מסויגת. אם הקבלה מסויגת כמו למשל ״כן, אבל במחיר גבוה פי שלוש״ או ״כן, אבל רק בבית הפוסט הזה והזה״, זה אינו קיבול אלא הצעה חדשה והכדור עובר לצד השני – עכשיו מי שהיה המציע הופך לניצע.
- הקיבול חייב להיות במועד שהמציע קבע או תוך זמן סביר (מהו ״זמן סביר״? על זה בפוסטים הבאים בנושא) - אם הניצע אישר אחרי תקופת הזמן שקבע המציע הוא למעשה נותן הצעה חדשה ומתהפכים היוצרות. אם הניצע שלח את ההודעה בזמן אבל עקב תקלה שלא ידועה לו (נפלה רשת האינטרנט העולמית ליומיים) המציע קיבל את ההצעה מאוחר מכפי שקבע בהצעה - המציע יכול לדחות את הקיבול המאוחר הזה.
אגב לפעמים, למעשה לרוב, נוצר חוזה אחרי משא ומתן שהגיע לנקודה בה כבר לא ניתן לדעת מי המציע ומי הניצע אבל מה שחשוב הוא שרצונות תואמים ומשלימים נפגשו.
רוצים לקבל עדכון על המאמר הבא בנושא? הירשמו לניוזלטר.
