השעון של Hudsucker מתוך "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן

באולפני אופוס שידרגו זמן קצר לפני המעבר לשעון קיץ, את מערכות המחשבים וביקשו מהעורכים לפנות את החדרים בשעה שש בערב. עורך ותיק שסיים את יום העבודה בשעה מוקדמת יצא מהבנין ושפשף עיניו בתדהמה: אור יום!

משיחות עם עורכים רבים, מסתמנת הסכמה גורפת: אנו עובדים שעות רבות מדי ביום! בסופה של  משמרת עבודה ממושכת אנו נופלים מעוכים, מרוקנים ומרגישים כסחבה שנסחטה עד תום.
כאנלוגיה לסרטי אימה עתידניים, ניתן לראות את העורכים האידאלים בעיני חלק מהמפיקים:  יצורים מנווני גפיים תחתונות עם זרועות ארוכות שראשם הגדול מחובר באלקטרודות וכבלים למחשב שמוצץ את מוחם. מבהיל? היה יכול להיות יותר מבהיל אם הם היו גם ערפדים ר"ל.

אי שם, בגלקסיה שלנו בתחילת שנות השבעים התחלתי את הקריירה שלי כעוזר עריכה שעבד בחינם. מאז ועד עתה היו הרבה מלחמות ומבצעים. היום,  כשאני עדיין עובד במקצוע ולא בחינם, אני יכול לציין שאמנם זה לא הכי סקסי להתבגר, אבל נוסף מימד חשוב בנוסף לנסיון וחוכמת חיים – פרספקטיבה. הפרספקטיבה אליה אני מתיחס קשורה להשתלשלות תהליכי העריכה לאורך ציר זמן לאור שנויים טכנולוגים מפליגים והשפעתן על העורך המצוי.

אפצח בתאור יום עבודה בעולם הפילם שבנתיים נכחד מחדר העריכה: מכונת העריכה היא הסטינבק המגושם והותיק. כדי לצפות בשוט, יש להשחיל את התמונה לחוד והסאונד לחוד כשהם מחוברים ל"לידר " שמאפשר לראותם בסינק החל מהפריים הראשון. ליפוף לא מדויק עשוי לטחון את הפילם בגלגלי השניים ולגרום לעיכוב של ימים עד שתושג הדפסה נוספת. בעזרת עפרון שעווה מסמנים את מיקום הקאט, מושכים את החומרים לקדמת הסטינבק ובודקים שהמספרים המוטבעים על התמונה והסאונד חופפים. בעזרת ספלייסר הגליוטינה חותכים בנפרד את הטרקים, מוחקים את הסימונים בעזרת כפפת בד עדינה  ומדביקים חזרה בעזרת סקוצ' טייפ שקוף. התיבשתם? זה עוד לא הסוף. מה קורה אם רוצים להאריך שוט? צריך לקרוא לעוזר/ת העריכה ולבקש ממנו טרים המשך למספר שמוקרא לו. הולך העוזר אל המדף שבחדר השני, מאתר את הקופסא בה מגולגלים השוטים. שולף את השוט המבוקש, מחפש בין חתיכות הפילם את הטרים המבוקש ומגישו לעורך שמחבר אותו לגלגל. התהליך המיגע הזה, שתאמינו לי תומצת כאן בדילוגים, לקח את הזמן שלו. זאת לעומת הרף עין בעולם העריכה הדיגיטלית של היום.

בזמן שהותי בארצות הברית, פגשתי עורך טלוויזיה ותיק בשם בוב קימבל, שערך בין היתר את מצדה, פרי מייסון, קולומבו וקוז'אק. בוב (שבנתיים נאסף אל אבותיו) סיפר לי שבתחילת דרכו שימש כעוזר עריכה מתלמד בסרטו של סטנלי קרמר "מטורף מטורף מטורך העולם". הוא עבד בחדר העריכה שלוש שנים! זמני העריכה הללו נשמעים דמיוניים ביחס למציאות הדיגיטלית  של היום שמסתכמת בעשרות משמרות בודדות לפיצ'ר.  בעוד משך הזמן הנדרש להפקה לא השתנה מהותית במשך השנים, זמן העריכה התכווץ וקוצץ משמעותית.

למרות החיבה הנוסטלגית לנוכחות הפיסית של החומר (המילה "שלום" היא פיסת פילם באורך  20 ס"מ וגלגל סאונד שוקל 3 ק"ג) שיהיה ברור – אינני מתגעגע לטכנולוגיה הבלתי ממוחשבת המתישה. לעורכים כמוני, הבודקים בסיסטמטיות כמעט מדעית את כל האפשרויות והטייקים, העריכה הדיגיטלית היתה מתנת אל. אולם האם הקידמה רק הועילה? מה עם תופעות הלואי שבאו אתה? ניתן אולי לראות את הזמן "המבוזבז" בעולם העריכה של פעם כזמן מת, אך לא כך הדבר. זה זמן בו המחשבות היו יכולות להבשיל והרעיונות להמריא ולהשתכלל. תופעת לואי עכשווית בולטת היא המגמה של עורכים חדשים לנסות אופציות עריכה במקום להשקיע את הזמן במחשבה ותכנון מדוקדק. החסרון של התופעה הוא עריכה שאולי מהוקצעת ברמת חיבור השוטים, אך לוקה ברמת מיקסום הפוטנציאל והבנת הסצינה לעומקה.

הלחץ והעומס בחדרי העריכה של היום גורמים לכך שזמן העבודה יהיה פחות פרודוקטיבי. גם מהסיבה "שאין זמן לחשוב, חייבים להספיק" שנובעת מלוחות זמנים צפופים מדי וגם מהסיבה שהזמן שנותר לאחר שעות העבודה הארוכות מצומצם. הרי מוחנו (מה שנשאר ממנו) ממשיך לעבוד גם אחרי שעות העבודה. עורכים  מספרים כי חלק מההברקות הטובות שלהם צצו לאחר סיום המשמרת, בזמן ארוחת הערב למשל. עורכות מספרות כי באמצע שעור פילאטיס מבצבץ לו לעיתים רעיון. אני לא מדבר על להתעורר באמצע הלילה עם פתרון לקאט מטריד כי זה ממש חולני. אולם המוח לא יכול להיות פורה ורב המצאות אם הוא סחוט לגמרי. קצת כמו שריר, גם הוא זקוק למנוחה. מכאן, לאיכותן של השעות הפנויות יש משמעות כפולה: הן בחשיבותן לרעננותנו ביום שלמחרת והן בחשיבותן לפוריות המחשבה.
אני יכול להעיד מנסיון אישי שיום הפקה של 14 שעות מתיש פחות מיום עריכה רגיל. עבודה על הסט זו התעסקות שאינה מצריכה התרכזות עליונה לאורך כל שעות העבודה כביום עריכה.  יום עריכה נורמאלי של תשע שעות יאפשר לנו להיות אפקטיבים יותר בתוצאות וברמת עבודתנו. לא נצטרך להגיע בבוקר, להתבונן בדאגה על החומר שנעשה בשעה האחרונה והעייפה של משמרת האתמול ולהשקיע זמן יקר בתקונים. בסופו של יום, משמרת עריכה הגיונית תשתלם גם למעסיקים אותנו. הם יקבלו עורכים רעננים, רגועים ומרוצים יותר. כדאי להפנים ולהפיץ: הפצוי על השעה הנגרעת ממשמרת העריכה גדול  מהחישוב החשבונאי שלה. אנחנו נצטרך להוכיח למעסיקים ולעצמנו שזה אפשרי לקיים את המשוואה הזאת. כך נוכל להביא לקיצו את העיוות של שעות העריכה הארוכות ונדאג לשפר את איכות עבודתנו ואיכות חיינו.