סדרת הדוקו-טרש שמוקרנת בימין אלה בהוט 3 (אפשר גם לצפות באינטרנט) "סטופ! כדור הארץ"

 

נערכת באופוס על אוויד.
 
להבדיל מתוכניות ריאליטי ודוקו-ריאליטי אחרות בסדרה אין טסטות שבהן הגיבורים מדברים אל המצלמה ומסכמים/מרכלים את פרטי היום.
 
עורכים בין השאר חברי האיגוד מאור סכמן ועודד פרבר שמרחיב ומספר שהבחירה להימנע מטסטות נותנת לזה תחושה יותר תיעודית והבונוס העיקרי הוא שלא נשברות סצנות והסיפור יותר מרגש וריאלי.
הסדרה, העוקבת אחרי חמישה סיפורים שאינם קשורים אחד לשני וקורים במקביל, נכנסת יותר לדמויות, מה שהופך אותה לעוף מוזר שמתקשר יותר עם הדוקומנטרי.
 
עודד, מהו תהליך העבודה?

יש עורכי יעדים (חמישה) וכל יעד נערך על-ידי עורך אחר. לאחר מכן סוגרי פרקים מקבלים תסריט עריכה שנכתב על ידי עורכת תוכן והבמאי  ואז העורך מאחה את החלקים לפרק אחד.
פרק ממוצע הוא שניים או שלושה יעדים. כדי להעמיק כל יעד ולא לרפרף על רגעי המקסימום.
 
אתגרים מיוחדים?
הפורמט לא נתון מראש וצריך לחפש את השפה שאפשר לדבר בה בסדרה. ישנם אתגרים שקשורים לקוהרנטיות תוכן ורצף רגשי. כמו בדוקומנטרי, לבעיות הנ"ל אנחנו מוצאים פתרונות מתוך הסצנות ולא ע"י עזרים חיצוניים כמו "טסטות", קריין או גרפיקה.
 
לדוגמה, חבורת הגלג'ות בסין מגיעה לתופר כדי שיתפור להם שמלת כלה. הם יורים עליו הוראות (בעברית) מכל הכיוונים והוא נשאר חסר אונים. לאורך כל הסצנה חשוב שיעברו גם תוכן הדברים אבל גם הבלבול של התופר ובמקום שאחת הדמויות תגיד בראיון: "שיגענו לו את השכל" והצופים יראו מטר של הוראות בעברית, ערכנו סצנה בצורה פחות כוחנית (in your face) אך מובנת ברמה הרגשית והסיפורית.
 
מי יושב אתך בחדר העריכה?
ליווי צמוד של עורכת תוכן ובמאי. כל אחד עם ההערות, הסגנון התוכני והויזואלי שלו. מעבר לכך, הם רואים את כל הסדרה רוחבית ועוזרים לבנות מהלכים ארוכים יותר כי עורך הפרק רואה רק את הסצנה בה הוא מתעסק כרגע.
 
על עודד פרבר -
אחרי שהשתחרר מדובר צה"ל החל את דרכו כטכנאי לפני שהחל לערוך פרסומות וסרטים תיעודיים כמו "המלחמה של גיורי" שזכה בפסטיבל חיפה ב 2006 על הדוקומנטרי הטוב ביותר ושודר ברשת.
כיום עורך עלילתי ותיעודי, לאחרונה שודרו בטלויזיה "רישיון להנות"  ו"טסט ראשון" בערוץ אחד ובמקביל ערך את סרטו של איתי לב "צ'ה צ'ה צ'ה", ו"ניקה" של ארנון צדוק שהשתתף בפסטיבל מוסקווה וצילם בצורה מאד מיוחדת, דניאל קדם
 
"הנסיון לעשות משהו יותר דוקומנטרי, ריאליסטי ורגשי מאשר דוקו-טראש קלאסי קסם לי. באופן מפתיע כיוון שאין פורמט נוצרות בועות נסיוניות בתוך התוכנית והקריאייטיביות נכנסת לפעולה."