לאחר שסיימה תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב התחילה לעסוק בתחום ההפקה והבימוי , וזמן קצר אחרי סיום הלימודים הפכה עוזרת במאי אישית ומפיקת פוסט של הבמאי אבי נשר ב"סוף העולם שמאלה" ו"הסודות".
בשלב מסוים הבנתי שהאופן בו אוכל לתת ביטוי ליצירתיות ולתשוקה הקולנועית שבי הוא דרך העריכה. לפני 5 שנים ביצעתי "הסבה מקצועית" וכיום אני עורכת.
מה משך אותך לעריכה?
גם בלימודים וגם תוך כדי עבודתי כמפיקת פוסט חדר העריכה משך אותי. חיפשתי את המקום בו אוכללגעת בחומרים עצמם ולהיות חלק מרכזי בתהליך היצירה. לשמחתי עשיתי בחירה נכונה כי אני פשוט מאוד נהנית מזה. אני אוהבת לשבת מול המחשב, אני וחומרי הגלם וזהו. בלי טלפונים טורדניים, או התרוצצויות על הסט בחום, ובקור. והכי חשוב אני זוכה לראות את היצירה מתהווה בחדר העריכה.
המעבר היה חלק?
זה למעשה להתחיל מקצוע חדש, מלמטה, כדיגיטטורית – עשיתי הרבה משמרות לילה, בכל מיני מבנים חשוכים כשהג'וקים באים לבקר .אבל מעבודה לעבודה צברתיעוד ועוד ביטחון וניסיון ויצרתי קשרים מקצועיים נוספים.
אחרי שסיימתי לעבוד עם אבי נשר על "הסודות" החלטתי להתמקד אך ורק בעבודות עריכה ולכן נאלצתי לדחות כל הצעה אחרת.
כלכלית זה היה מאתגר. התפרנסתי בעיקר מעבודות דיגיטציה. בין היתר בסדרת הילדים "דאוס", עבורה גם ערכתי "ראפ-קאטים" . את איציק צחייק הכרתי במסגרת עבודתי עם נשר, ולו אני חבה תודה גדולה על האמון שנתן בי בתחילת דרכי כעוזרת עריכה שלו. עם צחייק עבדתי בעונה השניה של "הבורר" ובפיצ'ר "רימון הזהב".
עבודות התחילו לזרום, עריכות מייקינג-אוף , סרטי תדמית קצרים ועריכה לאתרים שונים כמו אתר "מהות החיים" של שרי אריסון, שם ערכתי הרבה סרטונים והפכתי להיות עורכת הבית של האתר. נכנסתי לתחום של עריכות קצרות, סרטונים של 3-4 דקות, , שזה בעצם מה שאני עושה בתקופה האחרונה ב-YNET . מדובר בעריכת כתבות בסדר גודל של פחות או יותר 3 עד 5 דקותכשהיוצאות מן הכלל הן בדרך כלל כתבות מגזין ארוכות יותר שעולות לאויר בסוף השבוע שאורכן 9 או 10 דקות לכל היותר. זהו באמת תת ז'אנר מאוד מיוחד של עריכה שמצריך חשיבה קצת אחרת.
כתבה היא סוג של עשייה דוקומנטרית אבל בניגוד לסרט דוקומנטרי רגיל, בו ניתנת לצופה איזו שהיא אפשרות להכיר את הדמויות לעומק והעורך יכול לתת למרואיין את אורך הנשימה של הסינק שהוא צריך, את רגעי השקט והאווירה, בכתבת וידיאו הסינקים צריכים להיות קצרים ומאוד מדויקים, כי יש 3 דקות בלבד להעביר את הנושא, את הסיפור.
התימצות הוא הכרחי כמו גם פקטור הזריזות. הכול צריך להיות מעכשיו לעכשיו. בתום משמרת של שמונה שעות כתבה צריכה להיות מוכנה לשידור וישנן כתבות שצריכות לעלות תוך חצי שעה כי זה אייטם שרלוונטי עכשיוולא בעוד שעתיים.
"האודישנים" זו סידרה שרועי בן יוסף וגלעד אבנת יצרו. עם רועי הבמאי והתסריטאי עבדתי על סדרת אינטרנט קודמת שהוא יצר שנקראת "במעגל סגור".
רועי פנה אלי לפני תחילת הצילומים ונתן לי לקרוא את התסריטים שמאוד הצחיקו אותי ואמרתי לו מיד שמאוד אשמח לשתף איתו פעולה במיוחד בפרויקט שאני מאוד מאמינה בו. מדובר בחמישה פרקים, הקצר בן 5 דקות, הארוך בן 8 דקות. פרודיה משעשעת על עולם הפרסומות וליתר דיוק עולם האודישנים לפרסומות. בכל פרק מתארח כוכב אחר שמשחק את עצמו, עם הרבה הומור עצמי. מופיעים שם ריקי בליך, נלי תגר, עידן יניב, מורן אייזנשטיין ואוהד קנולר. בתפקיד הבמאי (אמנון וולף) ועוזרת הבמאי (רות רסיוק הנהדרת).
את הסדרה ערכתי אצלי בבית על אביד 5 (media composer), שהתוודעתי אליו בעבודה על הסדרה הזאת. לפני כן עבדתי בבית על אוויד אקספרס, וב YNET אנחנו עורכים על פרימייר.
הסדרה צולמה בשלוש מצלמות, כל הפרקים צולמו ביום צילומים אחד ויש שימוש נרחב ב-green screen.
אני הייתי אחראית על כל תהליכי עריכת התמונה - מעריכת אוף ליין , און ליין, פתיח וגרפיקה באפטר-אפקטס. הרבה אתגרים טכניים. בכל פרויקט אני לומדת משהו חדש וזה מה שאני אוהבת בעבודת העריכה – ללמוד ולאתגר את עצמי כל פעם מחדש.
מה בנוגע לאתגרים התוכניים של הסדרה?
הרבה יותר קשה להצחיק מאשר לרגש, התזמונים של הקומדיה צריכים להיות סופר מדויקים. לפרק הראשון ערכתי ראף-קט ואז ישבתי עם רועי הבמאי כדי לראות שאנחנו מדברים באותה שפה מבחינת הקצב והמראה של הסדרה. בשאר הפרקים הוא צפה בגרסא מתקדמת, נתן טאצ' סופי אבל בגדול נתן לי יד חופשית.
כמה חומר גלם קיבלת בכל פרק?
הסדרה צולמה במצלמת HD, לכל פרק היו ככשעתיים של חומר גלם.
ההכנות הטכניות לפני תחילת העריכה היו אתגר בפני עצמו. סט הצילומים היה מצומצם ולא תמיד הקפידו עלה'קלאפ', מה שגרר שעות רבות של בזבוז זמן בניסיון לייצר סינק בין המצלמות בחדר העריכה.
נאלצתי להיות מאוד יצירתית בכדי למצוא סינק בין המצלמות. כאן נכנסת החשיבות של עוזרי עריכה, שעבודתם הכרחית בכדי שהעורך לא יאבד כל רצון לחיים לפני שהוא אפילו התחיל לערוך. לי לא היתה האפשרות להעסיק עוזר עריכה ולמעשה מילאתי בנוסף גם את הפונקציה הזו. העבודה שלי בתור עוזרת עריכה בתחילת דרכי תרמה לי מאוד בהתמודדות עם חומרים שצולמו במולטי קאמרה.
מה היו זמני העבודה שלך?
את הסדרה הזאת ספציפית ערכתי מעבר לשעות העבודה הרגילות שלי בYNET. ערכתי בסופי שבוע ובלילות. זה לא היה קל אבל בגלל שזו סדרה קצרה, חמישה פרקים, ידעתי שאוכל לעמוד בזה.
כעורכת יש איזה שהוא ידע להגיע אליו לערוך, מה מדבר אלייך הכי, מה היית רוצה לערוך?
אני מחכה לפיצ'ר הראשון שלי. הקולנוע אצלי בעדיפות עליונה. ואשמח להיות שותפה גם בפרויקטים טלוויזיונים מעניינים.
יש לך העדפות בנוגע למערכות העריכה?
הפרימייר הוא פרקטי ונוח. ידידותי למשתמש, מאוד ברור אבל רמת הדיוק של האביד הרבה יותר גדולה, במיוחד במה שנקרא "פריים ביי פריים" והטרימים הרבה יותר מדויקים. האפקטים של הפרימייר יותר טובים מהאביד, הטייטלים יותר טובים, ואלה דברים שאם אביד יאמצו מהפרימייר זה ישדרג את האביד בגדול.
איזה קובץ את מוציאה לאינטרנט?
ספציפית בסדרה הזאת הוצאנו MP4 בגודל פריים מסוים וביטרייט לא מאוד גבוה כדי שזה "יסחוב" ברוב המחשבים ועדיין יראה טוב. עשיתי כמה טסטים כדי לראות שהתוצאה מספקת . בגלל שהצפייה באינטרנט נעשית כיום גם בטאבלטים והסמארטפונים, דרוש היה גם קידוד מיוחד שיתאים גם להם.
נראה לך שהתחום יתפתח מבחינת שוק עבודה לעורכים?
האינטרנט באיזה שהוא מקום מחליף את הטלוויזיה, או לפחות מנסה להיות שווה לה. ב-YNET יש לנו מערכת שלמה של שידורים חיים , וישנה מגמה ברורה של הפיכת אתרי האינטרנט לערוצי טלוויזיה. אני מניחה שעם הזמן התהליך יביא איתו עבודה נוספת לעורכים ונתבים. תחום הסדרות האינטרנטיות עדיין לא ממש עשה את פריצת הדרך הגדולה שלו, עדיין מדובר בפורמט של פרקים קצרים. ההנחה היא שלאנשים אין סבלנות לשבת ולצפות במשהו שהוא ארוך יותר מ-10 דקות.
יכול להיות שהמגבלה הזאת היא פסיכולוגית ולאו דווקא מעשית?
יש אנשים שיושבים ורואים סרטים שלמים מול מחשב וצופים בסדרות טלוויזיה שהורידו. זאת אומרת שההרגל כבר קיים. אבל יצירה מקורית שנעשית במיוחד עבור האינטרנט דורשת תקציבים שיאפשרו להפיק סדרה של פרקים באורך מלא ובאיכות גבוהה. תקציבים שלא קיימים כיום.
הסדרות האינטרנטיות בפורמט הקצר מביאות הרבה צפיות. זה אולי ישמע מפתיע, אבל ב"במעגל סגור" שהייתה סדרת אינטרנט קטנה ב-YNET, צפו כשני מיליון גולשים. היום לכל זכיינית יש גם אתר אינטרנט שמשדר תכנים שלה. הכול נגיש. אולי יבוא היום ומראש יוציאו תכנים מקוריים באורך מלא רק לאינטרנט.
יש משהו שהאינטרנט תופס פחות טוב ממסך טלוויזיה?
אני חושבת שהעין שלנו התרגלה לראות סרטים במסך קטן, על אף שסרטים הרבה יותר מרהיב לראות במסך גדול וזו חוויה הרבה יותר מרגשת ועוצמתית. אבל היום הכול עובר גם במסך הקטן של האינטרנט וזה גם אחד הייתרונות שלו - שהוא הרבה יותר סלחן לחומרים ברמה ירודה, מה שלא "עובר" בטלוויזיה. אפשר לצלם באייפון או באיזו מצלמה ירודה וזה ייראה סביר לגמרי באינטרנט. זה נפלא, וזה לא מפריע, מה שלא עומד (בד"כ) בסטנדרטים של המדיות האחרות..
אם מישהו מחפש לעשות מעבר כזה כמו שאת עשית מהפקה לעריכה, מה את ממליצה כן לעשות, לא לעשות?
תמיד ללכת עם מה שמרגיש נכון לעשות. אני קיבלתי את ההחלטה הזאת בגיל 30, אמנם לא מאוד מבוגר, אבל גם לא תחילת הדרך. ידעתי שאני מאוד רוצה לעשות את זה. צריך לקחת בחשבון שיהיו כמה שנים שצריך להתחיל מלמטה. לפעמים אני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם, אבל כנראה שהייתי צריכה לעבור את הדרך שעברתי בכדי להבין שהפקה ובימוי זה לא הייעוד שלי בחיים, ושאני צריכה את הסולידיות של חדר העריכה. שם אני יכולה לממש את עצמי בצורה הטובה ביותר.
עורך זו תכונת אופי?
בהחלט תכונת אופי. חייבים סבלנות בעריכה לך ולעצמך, רוגע ושקט פנימי, וכמובן דייקנות. עורך צריך לשבת עם חומרים לבחון ולראות אותם שוב ושוב . זה בניגוד לאחרים שצריכים את האקשן של הסט והדינאמיקה של הפקה.
בסופו של יום, בשבילי, הרגע של האקספורט הוא המאושר מכולם.
