עריכה לשונית: ליאת חדד
יותם לנדאו, עורך וידאו בעל ניסיון בעיקר בתוכנות אדובי פרימייר ואדובי אפטר אפקטס, עוסק בעיקר בסרטוני שיווק ותדמית.
ספר לנו איך הגעת לתחום העריכה?
עולם הקולנוע משך אותי כבר בכיתה ד-ה. ההורים שלי עבדו בתעשייה, ודרכם נחשפתי קצת לנושא, אבל הם לא עוסקים בתחום העריכה. זה תמיד עניין וסקרן אותי, תמיד אהבתי את המשחק שיש בזה, לעשות סטופ מושן, להעלים דברים באמצעות קאט, כל מה שמאפשר משחק בעריכה עניין אותי. השתתפתי בקייטנות עריכה, ובתיכון למדתי במגמת קולנוע, שם ביימתי וערכתי סרטים לחברים. אז התחלתי לפתח את מיומנות העריכה, עבדתי באופן קבוע עם מישהי והייתה לנו סינרגיה טובה בעבודה. הקפיצה האמיתית שלי מבחינה מקצועית הייתה בצבא. שירתי ביחידת ההסרטה של פיקוד העורף, שם הייתי עורך, וצברתי ניסיון בכמות גדולה של עבודה בזמנים מוגבלים. הייתי צריך להתייעל כדי להספיק לערוך את מה שהוטל עליי בדדליין קצר מאוד, מבלי לפגוע בתוצאה. עבדתי בצוות על פרויקטים של עריכה שכללו הדרכות, סיכומי שנה, העברה של מידע והנחיות ביעילות, פיתוח קונספטים משלב הרעיון ועד הביצוע. למדתי אילו כלים צריך כדי לעשות את זה, וגם צברתי ידע מקצועי כי במהלך ההכשרה שלי הייתה לי אינטראקציה עם אנשי מקצוע שמבינים בתחום.
באיזו תוכנה ערכת בשירות הצבאי?
בצבא ערכתי בפרימייר, זו התוכנה העיקרית שאני עובד איתה גם כיום. רוב העבודה שלי היא על סרטי תדמית, סרטונים לרשת וכו', שנוח לי יותר לעבוד עליהם בפרימייר. אחרי שהשתחררתי מהצבא לפני ארבע שנים ועד היום אני עובד כפרילנס. כיום אני לומד קולנוע באוניברסיטת תל אביב במסלול תסריטאות, ועדיין ממשיך לעבוד. הלימודים עוזרים לי מאוד להבין את נושא העריכה באופן מוכוון מטרה. בהתחלה הגעתי לעבודות דרך קבוצות פייסבוק ואתרים שונים. לאט-לאט התחילו להגיע אליי עבודות גם מפה לאוזן.
אילו כלים קיבלת בלימודים שעוזרים לך בעבודתך כעורך?
בעיקר בחלק העיוני אני נחשף להרבה דוגמאות של דברים שעשו בעבר, לרפרנסים לכיוונים שאפשר לקחת את הדברים ולגישות עריכה שונות. בסמסטר הזה למשל אני לומד על תאוריות קוגניטיביות קולנועיות, וקראתי מאמר שעוסק בהשפעה של שיטות עריכה שונות על האופן שהמוח שלנו תופס מידע, איך העריכה מייצרת רגש בצורות שונות. זה מרתק ופותח כל כך הרבה אפשרויות.
ככל שעורך מבין את העבודה של במאי, של תסריטאי וכו', הוא יעשה את העבודה שלו באופן מיטבי. כל הדברים הטכניים שאנחנו לומדים הם ה"איך", אבל עוד לפני שמשתמשים בכלים הטכניים צריך להבין את "המה" שאותו הכלים האלה נועדו לשרת.
האם יש ז'אנר מסוים שאתה נמשך אליו יותר?
כיום אני עובד בעריכה של דברים קצרים, אני רוצה להתפתח גם לעבודה בפרויקטים מורכבים יותר שבהם יש מלאכת מחשבת כמו ראיונות, כתבות, פיצ'רים, סדרות. אני רוצה להתנסות בדברים שבהם לקאט יש יותר משמעות, שלחיבור יש ערך אחר שמתחבר יותר לתוכן עצמו מלצורניות.
בסרט תדמית, למשל, אני מספר סיפור חיים. לשם אני מתחבר יותר, כי באמצעות העריכה אני יכול ללמד משהו, לתת ערך מוסף. אני רוצה להתנסות גם בכמה שיותר סרטי סטודנטים.
ספר לנו על קשיים שנתקלת בהם בדרך כשהשתחררת מהצבא וניסית להשתלב בעבודה.
מצד אחד, יש הרבה אפשרויות בפייסבוק ובאתרים שונים של התעשייה. שלחתי כל הזמן קורות חיים בתקווה שמישהו יזמן אותי לעבודה. מצד שני, חשוב להיות מודעים לעובדה שהחיפוש הוא חלק מהתהליך, לא פחות מהעבודה עצמה. צריך פשוט לפנות לכמה שיותר הצעות עבודה, זו עבודה בפני עצמה לחפש עבודה בתעשייה.
למדתי בדרך הקשה במהלך העבודה עצמה כמה חשובה התקשרות לפרטי פרטים. בעבודה עם לקוח או במאי כדאי לברר מראש כמה שיותר פרטים ולרדת לעומק הדברים, כדי שהתמונה שיש ללקוח בראש בנוגע למה שהוא רוצה שתייצר לו תהיה ברורה לך ככל האפשר. שיהיו כמה שיותר נקודות השקה בין מה שתייצר בסוף למה שהוא דמיין וכמה שפחות אי-הבנות בדרך שיחסכו תסכולים לשני הצדדים, בדמות כמות העבודה שתידרש לתיקונים ובשורה התחתונה של התשלום בעקבות זאת. בסופו של דבר אני רוצה ליצור מערכת יחסים טובה עם הלקוח, ואם אני מפחית את אי-ההבנות ויוצר לו מוצר טוב בכמה שפחות שעות עבודה, הוא יהיה מרוצה ויזמין אותי לעבודות נוספות. הלקוח ירגיש שהוא נמצא בידיים טובות כששואלים אותו את השאלות הנכונות והחשובות, הוא ירגיש שאתה יודע את הדברים שאתה צריך לדעת לביצוע הפרויקט, וכך אתה גם תדע שיהיו לך כמה שפחות בלת"מים לאורך הדרך. נדרש לי הרבה זמן להבין כמה זה חשוב לרדת לרזולוציות האלו מראש.
בעיקר כשמדובר בלקוח שלא מהתעשייה, שלא מכיר את העבודה שלי ולא מבין איך הדברים עובדים, אני צריך לתווך לו את הדברים הרבה יותר. מפרויקט לפרויקט אני לומד את זה יותר ויותר.
התקשורת חשובה וגם חשוב ללמוד את הכלים הטכניים שיכולים לעזור לך לעשות את העבודה הטובה ביותר. הלמידה שלנו לעולם לא נגמרת. חשוב מאוד לעשות שיחה בסיום הפרויקט כדי להבין מה אפשר לשפר. אני ממליץ לעורכים בתחילת דרכם לעשות את השיחה הזו בסיום כל עבודה. אפשר ללמוד המון מהשיחה הזו, ולא צריך להתייחס לביקורת כנזיפה, אלא כשיעור. השאלות גורמות ללקוח להרגיש שאתה פתוח לביקורת ומנהל דיאלוג. וזה באמת האני מאמין שלי, אני פתוח לקבל ביקורת, ויש לי רצון ויכולת ללמוד ולהשתפר בכל שלב של הפרויקט ושל הקריירה שלי.
נוסף על כך חשוב להיות פתוח לרעיונות אחרים, חדשים, ולא להתקבע על שיטות עבודה מסוימות; להיות פתוח לדיאלוג שלא כולם יאהבו את מה שאתה מביא ולמצוא את הדרך להתאים את עצמך לכל פרויקט מחדש.
איך אתה ניגש לפרויקט חדש?
קודם כול חשוב לי לדבר עם הבמאי או עם הלקוח ולהבין מי הוא ומה הוא רוצה לעשות, ומה הוא מצפה ממני לעשות. אם יש רפרנסים, חומרים קיימים להתייחסות, לקבל כמה שיותר מידע, כדי שהתמונה תהיה מלאה ואוכל להעריך מראש את זמן העבודה הנדרש.
תמיד לחפש מראש את המכשולים שיכולים להיות בדרך, את הבלת"מים שיכולים להגיע, בין שאלה חומרים שיתעכבו ובין שאלה קבצים תקולים שיכולים לגרום לעיכוב.
למשל, היה סרטון שאחד הקטעים בו צולם ליד מפל ולא שמעו כלום. זה היה יפה אך בלי סאונד. זה משהו שצריך להיערך אליו מראש. מכיוון שלא תמיד אפשר להקליט מחדש את חומר הגלם, הייתי צריך למצוא דרך לפתור את זה ברמה הטכנית; בודדתי כמה שיותר את הסאונד, החלשתי את רעשי הרקע באמצעות כלים של סאונד. הבנתי שזה לא יהיה בסטנדרטים שאני הייתי רוצה, אבל שכל עוד זה עובד ללקוח, אני צריך להשלים עם זה. זה שריר שמתאמנים עליו, להתפשר על הפרפקציוניזם שלי כדי לתת ללקוח את המוצר שהוא רוצה. מובן שאנסה מראש להגיע לתוצאה הטובה ביותר ואבקש להקליט מחדש, אבל אם זה לא אפשרי, לא אלחם על זה במידה שתפגע בתקשורת וביחסים שלי עם הלקוח. בסוף זה שלו. אבל אני אתן ללקוח את כל הנתונים מראש כדי שהוא ירגיש שהוא בלופ ובשליטה.
האם יש משהו שהיית רוצה להגיד ליותם לנדאו בתחילת דרכו שכיום אתה יודע ואז עדיין לא ידעת?
הדבר הכי חשוב הוא שהתוצאה תהיה טובה. האגו וכל מה שאינו רלוונטי לזה, צריך להיות מונח בצד.
לא לחשוב שהדרך שאתה מכיר ויודע היא הכי טובה, כי זה מה שאתה יודע לעשות ומכיר. זו לא גישה בריאה. גם ברמה הטכנית, למצוא את הכלים הכי טובים לייעל את העבודה שלך, להתעדכן בתוכנות ובכלים חדשים; הכלים הטכניים שיעשו את העבודה במהירות ויאפשרו לך להתפנות כמה שיותר לטפל בבחירות האומנותיות ובתוכן. לנקות עבודה שחורה, כל עוד זה לא גורע מהפרויקט. כל דבר שמאפשר לך לממש את הפוטנציאל ואת הערך שאתה מביא הכי טוב, בין שאלה כלים טכניים, אאוטסורסינג ובין שזה כל רעיון יצירתי אחר. אל תנסה להיות סופרמן ולעשות את הכול לבד, תלמד להתפתח, יש ביוטיוב טוטוריאלס (הדרכות) מגוונות שמהן אפשר ללמוד למשל על דברים שאני מתמצא בהם פחות. יש אינסוף דברים שאנחנו יכולים ללמוד.
האם יש במאי/ות או יוצר שהיית רוצה לעבוד איתו/ה?
אף על פי שאני דוגל באופן עקרוני בתפיסה של "עריכה שקופה", שעורך טוב הוא עורך שלא מרגישים את העבודה שלו, אני אוהב מאוד עריכה שנותנת ערך מוסף. הייתי רוצה מאוד לעבוד עם אהרון קשלס ועם נבות פפושדו, שכתבו וביימו את הסרט "מי מפחד מהזאב הרע", ומשם המשיכו לסרטים הוליוודיים.
כשראיתי את הסרט הזה הייתי מהופנט. זה סרט שמושפע מאוד מהקולנוע הדרום-קוראני, ואני מרגיש שלעריכה הייתה תרומה גדולה בעניין. הייתי רוצה להבין את העבודה שלהם אל מול העורך בתור מנצחי התזמורת. היה מעניין מאוד לעבוד גם עם אסף קורמן העורך של הסרט, צפיתי בסרט אחר שהוא ביים ששמו "את לי לילה", שהוא בסגנון אחר לגמרי, והוא חובש את שני הכובעים – של במאי ושל עורך.
אני אוהב מאוד גם את טליה לביא, שלעבודות שלה יש סגנון מיוחד, במקרה הזה העריכה היא יותר בסגנון הקלאסי, השקוף שדיברתי עליו. שם זה יותר מתאים, כי המרכז בסרטים האלו הוא הדמויות. אריק להב לייבוביץ' בסרטים "אחד בלב" ו"אפס ביחסי אנוש" עשה עבודת עריכה מעולה, והורגשה בהם מאוד היד המכוונת של טליה לביא, שביימה את הסרטים, באווירה שהיא רוצה לייצר.
בחו"ל הייתי שמח לעבוד עם הבמאי אדגר רייט, אני אוהב מאוד את הסגנון שלו, גם את הדברים הבריטיים הישנים שהוא עשה וגם את הדברים האמריקאיים החדשים יותר. הוא מצליח ליצור עניין בדברים שלכאורה אין בהם עניין. למשל, באחד הסרטים האהובים עליי, "Hot Fuzz", יש סצנה של מילוי ניירת שהפכה להיות מרגשת באמצעות העריכה. קראתי שבעבודה על הסרט אדגר רייט עשה תחקיר ודיבר עם קציני משטרה, והם אמרו לו שהכי מבאס אותם שבסרטים אף פעם לא מראים את חלק הארי של העבודה שלהם, שהוא עבודת הניירת. הוא הפך את זה למעניין, סיקוונס אקשן עם מוזיקה קצבית שלא נפל מסצנת אקשן של יריות. הוא גם עובד בז'אנר קומי, שזה ז'אנר שאני מתחבר אליו מאוד.
ארון סורקין וצ'ארלי קאופמן הם תסריטאים שמביימים, שאני מעריך מאוד את העבודה שלהם
אני מתחבר מאוד גם לעבודה של אלפרד היצ'קוק, ברמה של התסריט וברמה של העריכה. אצלו רואים שהתסריט והעריכה הם צדדים שונים של אותו מטבע, הם רחוקים ברמת השלבים בהפקה, אבל בעצם הם דרך טכנית שונה לכתוב את העלילה. למדתי שסרט עושים בפועל שלוש פעמים – בתסריט, בצילומים ובעריכה.
מה השאיפה שלך לעתיד בתעשייה?
הייתי שמח גם להתנסות בעבודה על תסריט שאני כתבתי בעריכה של סרטים וסדרות, לייצר שפה ויזואלית שלי בעריכה ולהגיע לרמה גבוהה של פיין טיונינג שלה.
