לפתחינו לאורך השנים הגיעו פניות רבות של יוצרים, מפיקים, עורכים, קולוריסטים במאים, צלמים ועוד בעלי תפקידים בהפקות שונות, שעבדו עבור יהודה ביטון בפרויקטים שונים שהפיק. טענתם היא שהם לא קיבלו את מלוא השכר עבור עבודתם והיו כאלה שטענו שלא קיבלו ממנו שכר כלל. אם אנחנו מקבלים את טענותיהם של כל הפונים אלינו מדובר בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים, וסכום זה הוא בפועל כסף ציבורי שמגיע להפקות מרשות השידור דאז, הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו, תאגיד השידור הציבורי ״כאן״, וקרנות קולנוע.
כספי המסים של כולנו עברו דרך ידיו/ כיסו/ חשבונו של יהודה ביטון או של ההפקה שבניהולו, אך לבסוף לא הגיעו לאנשים שעבדו עבור כספים אלה.
חשוב להבין שהקרנות וגופי השידור מעבירים להפקות כספים בתנאי שהם מקבלים מהמפיק תקציב מפורט, שלפיו הם יודעים בדיוק לאן מגיע הכסף שהם משקיעים עד השקל האחרון. כך שלמעשה, אם המפיק לא משלם על פי מסמך התקציב הוא מפר את התחייבויותיו לא רק כלפי מי שלא שילם אלא גם כלפי מי שהשקיע בהפקה את כספים על בסיס הצהרות התקציב – ולבסוף כלפי משלם המסים.
עוד ידוע לנו שבדצמבר 2014 פנו בכתב להנהלת דוקאביב מספר יוצרים שנפגעו כלכלית על ידי יהודה ביטון, ובהמשך לפנייתם, בפברואר 2015, נענו על ידי יו"ר הנהלת העמותה באותו הזמן, אהרון בן שחר, שלאחר פנייתם, ופניות נוספות הוא זימן את יהודה ביטון לפגישה עם ועדת הביקורת של העמותה, ויהודה ביטון השעה את עצמו מפעילות בהנהלת העמותה.
הופתענו מאוד לגלות מדוחות רשם העמותות, שהשהיה זו מעולם לא התרחשה, ויהודה ביטון מכהן כחבר ועד מנהל בעמותת דוקאביב מאז שנת 2014 ועד היום.
ביקשנו מהנהלת דוקאביב, שהוא פסטיבל בעל כוח והשפעה עצומה בארץ ובעולם, שהסרט הזוכה בו מייצג את ישראל בתחרות האוסקר בתחום הדוקומנטרי, לנקוט בעמדה מוסרית. אצטט את התסריטאי יובל פרידמן שכתב יפה בפנייתו עוד בשנת 2014: "(דוקאביב – נ.ב.) מפגיש אותנו בכל שנה עם סרטים המביאים סיפורים אנושיים העוסקים בסולידריות חברתית, בשיטה הכלכלית המקולקלת וזכויות אדם. האם אתם מגדירים את עצמכם סולידריים חברתית? האם אתם מזהים את הקלקול בשיטה? האם יש זכות בסיסית יותר לאדם מאשר להתפרנס בכבוד, ולזכות בשכר עבור עמלו?"
האם עבור דוקאביב האנשים שמאחורי המצלמה, אלה שיוצרים את האמנות והיצירות שמאפשרות לפסטיבל את קיומו, הם בשר תותחים? האם ראוי שחבר ועד מנהל בדוקאביב יתפאר בתפקידו מחד, ויהיה מסוכסך עם כל כך הרבה יוצרים, וינהג ברשלנות בכספי ציבור (כך נקבע בפסקי דין כנגדו) מאידך?
יו"ר דוקאביב, רמי שלמור, השיב תשובה לקונית וחדגונית לטעמינו.
לגרסתו אין לו עילה בתקנון להוציא מהועד חבר בשל סכסוך כספי אזרחי. "סכסוך כספי אזרחי" זה ביטוי יפה, אבל לתפיסתנו במקרה זה הוא מסתיר תחתיו אלימות כלכלית, ניצול, גזלייטינג, רמיסת זכויות יוצרים, זכויות מוסריות ואפילו זכויות אדם בסיסיות לקיים את עצמו בכבוד.
להפוך את הסיטואציה ל"סכסוך כספי אזרחי", או לניסיון להלך אימים בגין עילת לשון הרע או התערבות לכאורית בהחלטותיו של פסטיבל שללא היוצרים והעובדים בדוקו לא היה קיים, הוא מניפולציה שנעשית מבלי לתת את הדעת לשאלות האמיתיות: "האם אנחנו מאפשרים לנצל יוצרים בשם היצירה?" אם כן, הרי שהפסטיבל חוטא למטרתו של חוק זכות יוצרים.
אם פסטיבל דוקאביב לא מוצא בתקנון שלו עצמו עילה להתנהלות מוסרית, שקופה, מקצועית והגונה, שישנה את התקנון.
למכתב ששלחנו להנהלת דוקאביב מאיגוד העורכים בנוגע לועד המנהל דוקאביב 23.5.23.pdf >>
לכתבה בעין השביעית על הפנייה שלנו לדוקאביב >>
קצת על החובות האחרונים של יהודה ביטון >>
