*המאמר נכתב בידי נגה בריינס ובעזרת בינה מלאכותית לאיסוף החומר הראשוני, אח״כ נערך ושודרג ע״י קאיה שרצ׳ן ובסוף קיבל בוסט בידי עו״ד גליה מלברוצקי.
בקיץ 2023 הגיע אלינו מקרה של מזמין/ת עבודה שמסרב לשלם לחבר/ת איגוד. זה קורה הרבה אבל הפעם השיח מצד מזמין העבודה היה אלים מילולית יותר מהרגיל, מתקרבן, ובו זמנית תוקפני אל חבר האיגוד, אלי כמנהלת האיגוד ואל היועצת המשפטית, עו״ד גליה מלוברוצקי.
גליה, אני וחבר האיגוד היינו בטלטלה רגשית קשה ועוצמת התוקפנות והמניפולציה הרגשית שהופעלה על כולנו שלחה אותי לחפש ברשת דרך להתמודד עם זה. ידעתי שחבר האיגוד צודק, ידעתי שהתנהלנו בצורה עניינית ומכבדת, ידעתי שמזמין העבודה מנסה להתחמק מתשלום. אבל לא ידעתי למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג.
לאורך השנים הסיפור הזה תמיד חוזר על עצמו. חבר איגוד לא מקבל את שכרו, מבקש ממזמין העבודה את השכר, מזמין העבודה טוען שהוא לא צריך לשלם אלא להיפך: טוען שחבר האיגוד צריך לשלם לו כי הוא גרם לו נזק מומצא כלשהו, האיגוד מתערב והזעם מצד מזמין העבודה מופנה כלפי נציגי האיגוד - מזמין העבודה טוען שרודפים אחריו, שהאיגוד עושה לו נזק, שהוא בסה״כ אדם תמים שרצה לעשות יצירה נורא חשובה ומשמעותית ושחבר האיגוד צריך להגיד תודה שבכלל לקחו אותו לעבודה.
לפעמים מזמין העבודה פונה לאיגוד שמייצג אותו, לפעמים אנחנו מיידעים ומבקשים התערבות מנציג של גוף שידור או קרן קולנוע או גוף אחר שמעורב. הם פונים למזמין העבודה שמספר להם את סיפורו, ואז מתחיל שיח ה״להתפשר״, שתמיד מכיל גרסה כזו או אחרת של ״מזמין העבודה מסכן וקשה ליצור בארץ אז חבר האיגוד צריך להתפשר״.
תמיד ההבנה, הסולדיריות וההתחשבות צריכות להגיע מכיוון חבר האיגוד למרות שהוא עבד עבור שכרו מתוך ציפייה הגיונית ששכרו עבור זמנו ועבודתו ישולמו לו ולא רק זה, התייחסו אליו חרא. אבל זה כנראה לא מספיק בתעשיית התרבות, שבמקום לעמוד גאה כתעשייה שתורמת למדינה ולתוצר הלאומי כמו כל אחת אחרת (הייטק, חקלאות וקרמבו) מעדיפה להתבסס על התמסכנות, רגשות אשם, ״אנחנו עושים לך טובה״, ושאר מניפולציות.
לבסוף או שמזמין העבודה משלם הכל, או חלקית או שהמקרה עובר לטיפולנו המשפטי. בדרך יש הרבה שקרים, מניפולציות, התקרבנות, האשמות, זלזול, הקטנה ואלימות מילולית.
התהליך המתיש הזה תמיד הוביל אותי כמנהלת האיגוד להטלת ספק בעצמי קודם כל. האם דיברתי לא יפה? פגעתי? העלבתי? האם אני טועה בהבנת המצב? האם יש מידע שלא קיבלתי?
לא.
טוב, בדר״כ לא.
אבל מתברר שההתנהלות של מזמין העבודה היא במודע או שלא במודע טקטיקה. וכשתקראו את המידע הבא תראו אותה בכל מקום בחיים שלכם. מיחסים עם המשפחה, החברים, שותפים לעבודה ועד לכנסת והממשלה ובכל פינה בישראל.
וכשתראו את זה, תפסיקו לפקפק בעצמכם שעשיתם משהו לא בסדר בזה שעמדתם על זכותכם לשכר הוגן תמורת עבודתכם.
התעתוע – טקטיקה מניפולטיבית להמנעות מאחריותיות
התעתוע: (ה)כחשה, (ת)קיפה, (ע)וד תקיפה (ו)עוד, (ע)ד היפוך אשמה
באנגלית: DARVO: Deny, Attack and Reverse Victim and Offender
האם אי פעם הרגשתם שמישהו גורם לכם לפקפק בשפיות, זכרון או אפילו תפישת המציאות שלכם? אם התשובה היא כן, יכול להיות שאתם קורבנות של "גזלייטינג" (Gaslighting) - סוג התעללות פסיכולוגית המתרחשת לרוב במערכות יחסים רעילות. "גזלייטינג" (או בעברית: גזילות דעת) מתרחש כאשר המתעלל משקר, מעוות או מכחיש את השתלשלות הדברים כדי לגרום לקורבן לפקפק בעצמו ולערער את הבטחון העצמי שלו.
אבל מה קורה כאשר הקורבן מחליט להתעמת עם האדם המפעיל עליו גזלייטינג? האם המתעלל יודה בטעותו ויתנצל, או שאולי במקום זאת הוא ישליך את הבעיה על הקורבן ויאשים אותו בשקר, תוקפנות או טירוף? אם התגובה של האדם מולכם עונה על האפשרות השנייה, יכול להיות שאתם קורבנות לשיטת מניפולציה הנקראת "התעתוע".
"התעתוע" הנם ראשי התיבות של הכחשה, תקיפה, עוד תקיפה ועוד, עד היפוך האשמה (באנגלית: DARVO – Deny, Attack and Reverse Victim and Offender). זהו אופן תגובה המאפשר לתוקפים להתחמק מנשיאת האחריות למעשיהם ולהשליך את האשמה על קורבנותיהם. המונח נטבע בשנת 1997 ע"י ד"ר ג'ניפר פרייד, ובנוי ממס' שלבים:
(1) המתעלל מכחיש שההתעללות התרחשה ו/או ממזער את השפעתה וחומרתה.
בשלב זה המתעלל עשוי לומר משפטים כגון: "את/ה ממציא/ה דברים", "זה מעולם לא קרה" או "'את/ה מגזימ/ה".
(2) לאחר ההכחשה, המתעלל תוקף את הקורבן על כך שהוא דורש ממנו לשאת באחריות על מעשיו, על הדעות שלו ו/או על נקודת מבטו.
המתעלל משתמש בעלבונות, איומים, גזלייטינג או סוגי מניפולציה אחרים במטרה לערער את האופן בו הקורבן תופש את ההתעללות. בשלב זה המתעלל עשוי לומר משפטים כגון: "דווקא את/ה מתעלל/ת בי", "את/ה משקר/ת כדי להכאיב לי" או "את/ה משוגע/ת". ובעולמינו: "כבר קיבלת מספיק כסף", "לא סיפקת את התוצר שהבטחת", "דיווחת על יותר משמרות ממה שעשית", "בגללך לא עמדתי בדד-ליין", "איבדתי כספים בגללך", ״דיברתי עם כמה יוצרים ותיקים והם אומרים שהעבודה שהגשת גרועה״.
(3) לאחר שערער את הקורבן מספיק, המתעלל הופך את התפקידים, וטוען כי הוא הקורבן והקורבן מתעלל בו, נוהג אליו שלא כשורה או פשוט מסרב להבין אותו.
בשלב זה המתעלל עשוי להגיד משפטים כגון: "דווקא את/ה צריך להתנצל בפניי", "את/ה צריכ/ה עזרה נפשית", "את/ה הרסת לי את השם מול הקרן או גוף השידור״, כולם יודעים שאסור לעבוד אתך, הזהירו אותי מפנייך ולא הקשבתי".
במקרים בהם אנחנו נתקלנו אנשים משתמשים ב"התעתוע" ככלי להסטת ביקורת, הימנעות מאחריות או התחייבויות מהשלכות מעשיהם ושימור השליטה על קורבנותיהם. "התעתוע" עלול להשפיע גם על האופן בו הסביבה תופשת את היחסים בין המתעלל לקורבן, ולגרום לקורבן להתפס כפחות אמין או מעורר הזדהות.
קורבנות "התעתוע" עשויים לחוש תסכול, כעס, אשמה, בושה או ייאוש. בנוסף, הם נוטים לחוות תחושות ניכור, שכן המתעלל עשוי לנסות לנכר אותם משותפים לעבודה ובעלי סמכות או כל מקור תמיכה אחר. לעתים קרובות קורבנות "התעתוע" מאמינים שהם בעצם הבעיה ו/או שמגיע להם שיתנהגו אליהם באופן כזה.
עם זאת, אם אתם קורבנות "התעתוע" חשוב שתדעו שאתם לא לבד: אתם לא אשמים. "התעתוע" הוא התעללות לכל דבר, ויש לכם הזכות המלאה שיתייחסו אליכם בכבוד, הגינות והערכה. בנוסף, מותר לכם לבקש עזרה ולהגן על עצמכם מפני פגיעה נוספת.
ישנם מס' צעדים שקורבנות "התעתוע" יכולים לקחת כדי להגן על עצמם:
(1) תסמכו על עצמכם.
אתם לא "משוגעים" ואתם לא "ממציאים". יש לכם את הזכות לבטוח בזיכרון, הרגשות ותפישת המציאות שלכם. מותר לכם לבטא את המחשבות והדעות שלכם, גם אם אינכם מסכימים עם האדם מולכם.
(2) תעדו את ההתעללות.
איספו ושימרו תיעוד של תקריות אלימות כגון טקסטים, מיילים, הודעות קוליות, תמונות או סרטונים פוגעניים. תיעוד זה יכול לסייע לכם לזכור את השתלשלות האירועים ו/או לספק ראיות במידה ותבחרו לדווח על ההתעללות או להתחיל בהליך משפטי.
(3) הרשו לסביבה לתמוך בכם.
פנו אל אדם שאתם סומכים עליו: בן/בת משפחה, חבר/ה, איש/אשת מקצוע, האיגוד שאתם חברים בו וכו'. אלה יוכלו להציע לכם תמיכה רגשית, הכרה והדרכה. הם גם יוכלו לעזור לתכנן ולהבטיח את בטחונכם ורווחתכם, ואף לקשר אותכם למקורות תמיכה אחרים במקרה הצורך.
(4) הציבו גבולות.
הגבילו או הפסיקו את המגע עם המתעלל ככל הניתן. במידה והאינטרקציה עם המתעלל אינה נמנעת, יש לשמור על תקשורת תמציתית, אדיבה ועובדתית. המנעו מהגררות לוויכוחים עם המתעלל או ניסיונות לפייסו, ואל תאפשרו לו להפעיל עליכם מניפולציות או לגרום לכם לתחושות אשמה/רחמים. זכרו: אתם לא אחראים להתנהגותם של אנשים אחרים או לתיקון הקשר. העבירו את השיח לאחריות האיגוד שאתם חברים בו שיכול לעזור לכם להתנתק רגשית ולהתייחס לבעיה בצורה עניינית.
(5) טפלו בעצמכם.
"התעתוע" עלול לגבות מקורבנותיו מחיר פיזי, נפשי ורגשי. חשוב שתטפלו בעצמכם ותעשו דברים שגורמים לכם להרגשה טובה, כגון: פעילות גופנית, מדיטציה, קריאה או האזנה למוזיקה. דברים נוספים שיכולים להקל עליכם כוללים הצטרפות לקבוצות תמיכה או כל עיסוק בפעילויות המסיבות לכם הנאה וסיפוק.
כדי להימנע ככל שניתן מהישנות המקרים או לפחות מעוצמתם, חזקו את עצמכם מבעוד מועד, ותעבדו מסודר ומגובה בכתב.
המשמעות היא:
1) לעבוד עם הסכמים מסודרים, להיעזר באיגוד לצורך עריכת הסכם התקשרות.
2) דווחו במייל על שלבי העבודה – המשמרות או השלבים שנעשו בכל שבוע. (להכניס לינק על דיווח)
3) אם אתם רואים שהפרויקט מאבד פוקוס, שהאנשים שאתם עובדים איתם נכנסים ללופ יצירתי שמוביל אתכם לעבוד ״על ריק״, הרימו באדיבות דגל והתריעו שהשינויים יכולים להאריך את זמן העבודה והציעו דרכי פעולה לפרויקט.
4) התנות את המשך העבודה באישורו בכתב של מזמין העבודה.
5) התריעו בפני האיגוד, והעזרו בו, כבר שעולה בליבכם החשש, שמשהו לא מתנהל כשורה.
"התעתוע" הינו פרקטיקה אלימה ומזיקה, בה מתעללים משתמשים כדי להמנע מאחריותיות ולשמר את תחושת השליטה על קורבנותיהם. אם את/ה קורבן ל"התעתוע", זכרו שאתם לא לבד. מגיע לכם שיתייחסו אליכם בכבוד, הגינות והערכה, ויש לכם את הזכות המלאה לקבל עזרה ולחיות חיים חפים מהתעללות.
ואנחנו כאן כדי לעזור לכם בזה.
