אין אמת אחת.
אנחנו יודעים את זה מהעבודה שלנו - סיטואציה שמתרחשת בחיים ומצולמת, המצלמה תופסת פריים מסוים בזמן מסוים, מזווית מסוימת וכל מה שמאחורה ומסביב ולפני ואחרי לא נתפס. אולי קצת בסאונד.
כך גם אנחנו עושים מניפולציה על ״המציאות״ כל הזמן. בחיים המקצועיים שלנו, וגם בחיים האישים שלנו. אנחנו רואים את ״המציאות״ מנקודת מבטנו, ונותנים לה פרשנות סובייקטיבית, במיוחד כשהיא עטופה ברגש.
העבודה הזאת (ניהול איגוד העורכים) לימדה אותי לא להאמין לאף אחד.
אני סומכת על אנשים ונותנת להם קרדיט והזדמנות (הרבה פעמים יותר מדי, כך אמרו לי, כמה הזדמנויות) לעשות את מה שאני חושבת שהוא נכון (כמובן מה שאני תופסת כנכון, זה לא הופך את זה לנכון עבורם או נכון אבסולוטית) אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שיכול מאוד להיות שמשקרים לי.
למשל כשאומרים לחבר איגוד שלא יכולים לשלם לו כי לא נכנס כסף מהקרן, ואני מרימה טלפון לקרן ומתברר שהכסף נכנס מזמן (תעשו העתק הדבק ל״לא נכנס כסף מגוף השידור״ ואזכיר שזה ממש לא חשוב אם נכנס כסף מאיזה מקום, מזמין העבודה צריך לשלם במועד המוסכם).
למשל, אמרו לחבר איגוד שעשו לו העברה בנקאית והראו מסמך מפוברק סטייל ״נוכל הטינדר״.
למשל, אמרו לחבר איגוד שסטיבן שפילברג אמר שאפשר לערוך את זה ביומיים וחצי וסטיבן בכלל לא מכיר את מי שמצטט אותו או מכיר, אבל מעולם לא אמר את זה כי הוא יודע שלהסתכל מהצד בלי לשקלל לתמונה במאי/הפקה/גוף שידור/איכות התסריט ואחרים שלהם השפעה גדולה על זמן העריכה ולתת עצה זו החכמה הכי קטנה.
למשל, אמרו לחבר איגוד שחברת הפרסום לא רוצה לעבוד איתם, ומתברר שסתם רצו להכניס מישהו שהוא אחיין של מישהו אחר.
אם היה לי שקל על כל שקר שאני שומעת במסגרת העבודה היינו יכולים לבטל את דמי החבר שלכם ולשלש את המשכורת שלי. אפילו לרבע.
אנשים משקרים מאינסוף סיבות, שלעולם לא נדע אותן, וגם אין טעם לחפש וגם הם לא יוכלו להסביר. כולן על סקלת ניסיון לא לפגוע, ניסיון לא להיפגע, להרוויח כסף, לצמצם הפסד, או אלוהים יודע מה אחר כלשהו אבל זה בטח קשור בהורים.
גם חברי איגוד משקרים. אבל מתוך מאות מקרים שטיפלתי בהם, קרה רק פעם אחת שהצדק היה ברובו בצד של מזמין העבודה. היו עוד שקרים שהם זניחים, לא במהות של העניין, עיגולי פינות שנבעו מפחד. לא קרה שחבר איגוד ביקש את עזרת האיגוד וגילינו (אני והיועצת המשפטית של האיגוד עו״ד גליה מלוברוצקי) שהוא זה שגרם עוול.
למרות שאני בטוחה, למעשה יודעת, שאמרו לכם שכן.
קיבלתם עבודה ממישהו והוא מספר לכם שהיא היתה לפני כן אצל חבר איגוד שעשק אותו, שפך וודקה על המדפסת ודרס לו את החתולה. ואתם מאמינים.
סיפרו לכם על אחר ששיקר בדיווח המשמרות ולכן העיפו אותו מההפקה. ואתם מאמינים.
סיפרו לכם שאיגוד העורכים מחביא הארד-דיסקים עד שיקריבו לו בתולים. ואתם מהנהנים.
עכשיו, מנקודת מבטי חברי וחברות האיגוד הם אנשים שמסתכלים מעבר לאינטרס התועלתני הצר שלהם ומשקיעים מכספם ומזמנם באיגוד שיכול להיות שלעולם לא יזדקקו לו, כי הם יודעים שמישהו אחר נזקק לו ושלעזרה הזאת יש אפקט מצטבר לא רק על המקצועות בהם אנחנו עוסקים אלא על התעשייה כולה.
ואתם לא תמימים ולא מטומטמים ולא נולדתם אתמול, וחלקכם יכולים לדבר לעיתים לא יפה, להרים את הטונים, להעליב בכוונה או לא בכוונה, לרכל, להיות יהירים וקצת גזענים לפעמים ומיזוגנים ו... גם אני. כולנו עבודה בתהליך.
אבל כשמישהו מספר לכם משהו על מישהו אחר, אני מבקשת שתעצרו רגע לפני שאתם מאמינים.
כי בכל המקרים שסיפרתם לי שסיפרו לכם עליהם ואני מכירה מקרוב כי הייתי מעורבת בהם (כי חבר האיגוד קיבל עזרה מהאיגוד ומהתמיכה המשפטית), מה שסיפרו לכם הוא שקר, או במקרה הטוב גרסה חד-צדדית מסוימת של המציאות.
ואתם האמנתם לשקר הזה.
למה?
בגלל שאתם לא יכולים או רוצים לאמת את הסיפור שסיפרו לכם, כי אתם לא מכירים את הבנאדם שמלכלכים עליו, או מכירים אבל הוא לא ברשימת החביבים עליכם, אולי לא נעים לכם לדבר אתו או שפעם ניסיתם להצליב אתו מידע וזה התפוצץ לכם בפנים (ונורא קל שזה יקרה), ומנקודת מבטי, אתם מאמינים בעיקר כי אתם חושבים שאם לא תאמינו למפיק, לבמאי, לאדריכל או ליזם הזה שמספר לכם איזה עוול נוראי נגרם לו, תצטרכו לוותר על העבודה שהוא מציע לכם.
אבל אתם לא חייבים לוותר על העבודה, ואתם גם לא חייבים להאמין, הרי אם היינו מתעקשים לעבוד רק עם דוברי אמת היינו צריכים לעבור לחרוט ציורים על קיר המערה לבד במדבר.
שימו סימן שאלה. ואל תעבירו את הסיפור הלאה.
אל תאמינו גם למה שאומרים עליכם. כמובן אם מדובר בדברים פוגעניים אתם מוזמנים לבוא להתייעץ עם האיגוד, סודיות מובטחת. אם זה ברמת הרכילות תזכרו שהם נובעים מפחד, מרצון להתגונן, מכוחות הישרדותיים, צרות עין, תחרותיות או מסיבות אחרות שונות ולעתים גם משונות, והם לא שייכים אליכם, אלא למי שמספר את אותם השקרים. והם גם לא בשליטכם. הניסיון לשכנע את הצד השני באמת שלכם הוא בדר״כ ניסיון עקר שגוזל מכם אנרגיה רבה, במיוחד כשהפערים ביניכם גדולים. יש לכם את האמת שלכם, לכו איתה, ותשתדלו למסמך אותה ככל שניתן לאורך כל הדרך, מיומכם הראשון באותה עבודה.
ולמה הכוונה "למסמך"?
גם בית המשפט לא תמיד יודע לראות את האמת, במיוחד כשכל אחד מהצדדים מחזיק את האמת הסובייקטיבית שלו. וככל שבית המשפט מסתמך על עדויות, ולא על מסמכים כתובים (ראיות), השופטים עלולים להאמין דווקא לשקרן הטוב יותר, ולמי שיעשה רושם טוב יותר בבית המשפט. תזכרו שהמעמד במתן עדות בבית משפט הוא מעמד מורכב, מלחיץ ומרגש, ולכן לעולם לא תדעו איך אתם מעידים עד שלא תהיו במקום הזה בפועל, ואז זה כבר עלול להיות מאוחר מידי. לכן, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות לעצמכם הוא לתעד. כל הסכמה, כל אישור, כל שיחה שהתקיימה, לתעד אותה אחרי, ולשלוח לצד השני – וכך אתם מסתמכים על המילה הכתובה, שהיא תמיד חזקה בהרבה מסיפורים בעל-פה.
את השקרים תתייקו תחת סיפור ששמעתם, שאתם לא יכולים לאמת ואתם לא יודעים מה האינטרסים של מי שסיפר לכם אותו.
תזכירו לעצמכם שאנחנו חיים בעולם של אמיתות. בסופו של יום מהמסמכים עושים משפט, ומהפערים בין האמיתות עושים דרמה, יצירה וקולנוע.
שלכם, נגה בריינס (מנכ״ל האיגוד)
וגם עו״ד גליה מלוברוצקי, יועצת משפטית ולילך זילברברג, מנהלת פרויקטים
