-
מאת דנה רוסנסקי, עו"ד, ארד-אילון ונחמני משרד עורכי דין.
מהן זכויות מוסריות?
לצד ההכרה בזכויותיו הכלכליות של בעל זכות היוצרים, דיני זכויות יוצרים מכירים גם במה שנהוג לכנות כזכות מוסרית של היוצר, שעוסקת בהגנה על הקשר שבין היוצר ליצירה. גם הזכויות המוסריות, כמו הזכויות הכלכליות של יוצרים, הן זכויות משפטיות. פסק הדין בתיק ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A. (ניתן בשנת 1994) קבע קווים מנחים בנושא זכויות היוצרים, וחידד את ההבחנה בין זכויות כלכליות לבין זכויות מוסריות: הזכויות הכלכליות כוללות הוראות הנוגעות להעתקת המוצר ולשיווקו על-ידי מי שאינו זכאי לכך. לעומתן, קיימות הזכויות המוסריות, הדנות בזכותו של המחבר שהיצירה תופיע תחת שמו, ובזכות המחבר למנוע את סילוף יצירתו. המינוח "זכות מוסרית" בהקשר זה אינו בא להבדיל מזכות חוקית אלא להבדיל מזכות כלכלית.
כלומר, הזכויות הכלכליות – עניינן העתקת המוצר ושיווקו על-ידי מי שאינו זכאי לכך; הזכויות המוסריות – הן אלה הדנות בזכות המחבר שהיצירה תיקרא על שמו ושלא יסלפוה. "מוסריות" – לא במובן של מוסר (משהו שמוסרי לעשות אותו), אלא במובן משפטי חזק.
זכות זו מתוארת בסעיף 6א לאמנה להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות, משנת 1886 ("אמנת ברן"), בזו הלשון:
"ללא תלות בזכות-היוצרים אשר למחבר, ואפילו לאחר שהועברה אותה זכות לאחר, יהיה המחבר זכאי, במשך כל ימי חייו; לטעון לזכותו על היצירה כמחברה ולהתנגד לכל סילוף, פגימה או שינוי אחר בה, או לכל מעשה אחר ביחס לאותה יצירה העלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב."
המשפט הישראלי קלט את הזכות המוסרית לסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים, 1924, שקבע כי:
- מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים.
- מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה.
וכיום, הזכות המוסרית מעוגנת בסעיף 45 לחוק זכויות יוצרים:
זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
- כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
- כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
הזכויות המרכזיות אשר מהוות חלק מהזכות המוסרית הן: זכות "האבהות הרוחנית" של היוצר על היצירה, הזכות לקרדיט, הזכות לשלמות היצירה והזכות לאי-סילופה.
מה מצדיק את קיומן של הזכויות המוסריות?
• ישנה תיאוריה אשר מזהה קשר מיוחד, יוצא דופן, בין היוצר ליצירה. יוצרים אומרים: 'זה בשר מבשרי', 'זה בא ממני וזה אני', 'האישיות שלי משתקפת ביצירה הרוחנית'. דווקא העדר המוחשיות מקל עלינו להבין את הקשר בין היצירה לבין הדמות של היוצר.
בשונה מן ההיבטים הכלכליים של זכות היוצרים, תכלית כוח השליטה ביצירה אינה לשם הפקת תועלת חומרית כספית, אלא לשם שמירה על מה שניתן לכנות כזכותו של היוצר לשלמות אישיותית. זוהי גם הסיבה מדוע, בכל הנוגע לזכות המוסרית, ככל שפוחתת דרגת השתקפות ה"אני הפנימי" של היוצר במעשה היצירה, כך גם נחלש בסיס ההצדקה להכרה בזכות המוסרית.
בנוסף, יש קשר אישיותי פסיכולוגי עמוק בין היוצרים ליצירות. זה מתקשר לדימוי היוצר הרומנטי (פרופ' מיכאל בירנהק, הרצאה באוניברסיטת תל אביב, 2009).
• הצדקה נוספת לזכויות המוסריות- אפשר לתרגם את זה לשפת התמריצים. אם יוצרת רוצה למקסם את "הכבוד" שלה, אז הזכות המוסרית נותנת לה את התמריץ.
בהחלטה שניתנה בשנת 2003 בתיק רע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל נ' תחנת השידור גלי צה"ל נקבע, כי לזכות היוצרים משמעות לא רק במובן של הגנה על הקניין הקיים, אלא היא נועדה גם להבטיח את היצירה העתידית. ההנחה היא, כי מלאכת היצירה דורשת השקעת משאבים וכי לולא הגן הדין על היוצר, במובן זה שניתן לו ליהנות מפירות היצירה במידה שתהפוך את ההשקעה לכדאית עבורו, הייתה היצירה מתמעטת והולכת. עידוד היוצר נעשה לא רק באמצעות הבטחת תגמול כספי על יצירתו (זכות היוצרים הכלכלית), כי אם גם בדרך של הכרה בכבוד היוצר והיצירה (זכות היוצרים המוסרית).
המצב המשפטי הקיים:
• דרישת היצירתיות – יש להוכיח כי היוצר אכן תרם משהו מעצמו. אם זו רק עבודה מכאנית טכנית (למשל, איסוף עובדות בצורה לא מקורית), המרכיב האישיותי די קטן. לכן ישנה דרישה למקוריות על מנת להוכיח זכות מוסרית ביצירה.
• הזכות לקרדיט – זכות של יוצר כי יצירתו תיוחס לו. הזכות של יוצר לקרדיט משקפת באופן ישיר את הקשר בין היוצר ליצירה. הקרדיט צריך להינתן בהיקף ובמידה הראויים, ולבית המשפט יש שיקול דעת לקבוע מהם היקף ומידה ראויים בכל מקרה ומקרה.
בקשר ליצירות מסוגים שונים, מקובל שבצילומים – הקרדיט מופיע מתחת לצילום; במוסיקה – מופיע על העטיפה או על הדיסק עצמו; ברדיו – ישנם כללים פנימיים; בקולנוע ובטלוויזיה – הקרדיט מופיע על גבי רולר בסיום (פרופ' מיכאל בירנהק, הרצאה באוניברסיטת תל אביב, 2009).
בפסק דין ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון (ניתן בשנת 2000) נקבע כי פרסום יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים" הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. כך, אזכור של "עמית" בלי לציין את שמו, ובלי לציין שהיה כאן מעשה יצירה מהווה ביזיון ולעג לרש. "אזכור" שכזה, מעליב אף יותר מאי-אזכור.
יש לציין כי יש יוצרים שלא רוצים שאחרים ידעו שהם כתבו את יצירה מסוימת, למשל מהסיבה שרוצים שיצירותיהם יישפטו באופן אובייקטיבי. קיימת טענה כי מתוך הזכות לקרדיט, המנוסחת בצורה חיובית, אפשר לגזור את הזכות השלילית – שהיצירה לא תקרא על שמו של היוצר.
• הזכות לשלמות היצירה – right of integrity. לפי חוק זכויות יוצרים, שינויים שנעשו ביצירה ייחשבו לפגיעה רק אם הם פוגעים בכבוד היוצר ו/או בשמו הטוב (פרופ' מיכאל בירנהק, הרצאה באוניברסיטת תל אביב, 2009).
האם יוצר יכול להעביר את הזכות המוסרית לאחר?
בגלל שמדובר בזכות אישית, החוק לא מאפשר העברה של הזכות – יוצר לא יכול למכור את הזכות המוסרית שלו ביצירה לאחר. זה נובע מההצדקה שהיצירה משקפת את האישיות שלי – על כן אני לא יכול למכור אותה לאחר.
עם זאת, כן אפשרי לוותר על הזכות המוסרית. לא מדובר במכירתה או בהעברה לאחר, אלא רק ויתור על הזכות האישית. על מנת לוותר על הזכות המוסרית, אין צורך להעלות את הוויתור על הכתב, יכול להיות גם בעל פה (פרופ' מיכאל בירנהק, הרצאה באוניברסיטת תל אביב, 2009).
