לפעמים אנחנו לוקחים פרויקט משני. זה יכול להיות מיזם של חברים בשכר נמוך בזמננו החופשי, פרויקט שאנחנו יזמנו או עבודה של כמה שעות בשבוע.
הנה ההנחות השגויות שאנחנו עושים בקשר לפרויקטים האלה:
- אין צורך בדיווח וברישום שעות העבודה
- אין צורך בהסכם כתוב
- אנחנו לא חייבים למזמין הפרויקט שום דבר אבל הוא חייב לנו מלא
- אין צורך לקחת את עצמנו או את מזמין העבודה ברצינות
- עבודה עם חברים לא צריכה להיות ״ממוסמכת״ כי זה הורס את הספונטינות והיצירה
- הסכמים בע״פ יכובדו
אלה טעויות קרדינליות ומנסיוננו דווקא מהמקומות ה״משניים״ האלה מגיעים מפחי הנפש הגדולים ביותר והסכסוכים הכואבים, המתמשכים וההרסניים ביותר עבור השם הטוב שלנו כעובדים ויוצרים.
אלה הסיבות:
הפרויקט ומזמין העבודה לא סגורים על עצמם ואנחנו נכנסים איתם לתהליך של ניסיון וטעייה
לרוב אין גוף מפיק, אין גוף משדר או קרן תומכת והכוונה היא להגיע למצב שהפרויקט יהיה מגובש מספיק כדי לגייס כספים או להגיע לפסטיבלים. אבל - בשלבים האלה הכל פתוח ולכן הסיכוי שיוציאו אותנו מהפרויקט גדול. סיבות ההוצאה שלנו מהפרויקט יכולות להיות כניסה של גוף מפיק שמביא את האנשים שלו, כניסה של גוף משדר שמעדיף שליוצר לא מנוסה יוצמד עורך מנוסה או הסיבה הכי נפוצה - הפרויקט תקוע וקל יותר להחליף עורך מאשר במאי ומפיק או להחליף יוצר הדמיה מאשר אדריכל ולהרגיש ש״שינינו משהו ועכשיו זה יתקדם".
לא נעים לנו
כשאנחנו עובדים עם חברים לא נעים לנו לסגור איתם את הדברים בכתב כי אנחנו חוששים שהם יחשבו שאנחנו לא סומכים עליהם.
האמת היא שאסור לסמוך עליהם.
לא בגלל שהם אנשים רעים אלא בגלל שיש לנו כבני אדם הטיות פסיכולוגיות שגורמות לנו להמעיט בחשיבות של דברים שאנשים אחרים עושים עבורנו ולהפריז בחשיבות של דברים שאנחנו עושים עבור אחרים. כיצד זה מתבטא? אנחנו יכולים לייצר אפקט שנראה מליון דולר לקליפ של חבר ולכלות על זה שבתות וחגים ולהרגיש שהקרבנו את חיינו למען הדבר הזה, בעוד הוא יתפוס את זה כחמש דקות שתקתקנו במקלדת בין הקפה הראשון לצחצוח השיניים בבוקר.
התוצאה של ההטיה הזאת היא שפתאום הפרויקט מקבל מימון ואנחנו מצפים לקבל שכר מסויים, החבר שלנו חושב שמגיע לנו הרבה פחות ובגלל שאין הסכם בכתב.. זה מסתבך. ובואו נוסיף לזה קרדיט שלא סגרנו את אופיו, שכר למשמרת שלא תאמנו בינינו והופ - איבדנו חבר והרווחנו סכסוך מלא אמוציות ותחושת בגידה קשה משני הצדדים.
אנחנו מרשים לעצמנו לחפף
כשאנחנו עובדים בשביל כסף יש לנו יעד - הכסף. כשאנחנו עובדים בשביל מעט כסף היעד שלנו הוא לעבוד בשביל כסף. אז הפרויקט הצידי שלנו נמרח על פני הרבה הרבה יותר זמן ממה שהוא אמור לקחת, אנחנו לא סופרים שעות, מעגלים פינות כי אנחנו בעצם עושים טובה למישהו ו.. ובעצם יוצא שהבנאדם מולו אנחנו עובדים תופס אותנו כמורחי זמן שמוציאים תוצר בינוני ונכון, הוא לא משלם לנו כמו שצריך אז שיהיה בשקט, אבל בלי לשים לב יש מוצר בינוני עם השם שלנו עליו וגם סביר להניח שהבנאדם שעבדנו עבורו לא ייקח אותנו לעבודה הרצינית הבאה שלו ולא ימליץ עלינו לאחרים.
כמובן, לא אנחנו, אנחנו לא כאלה, אנחנו סופר מקצוענים בכל מה שאנחנו עושים.. אבל כן, גם אנחנו יכולים להיות שכונה והסיכוי לכך גבוה יותר כשאין בזה כסף.
למה יש צורך בדיווח וברישום שעות העבודה?
הסיבה הראשונה היא בקרה עצמית ופידבק פנימי מול עצמנו כדי שנוכל לדעת אם ישנם תהליכים שאנחנו יכולים לשפר ולייעל או כאלה שאנחנו זקוקים ללמוד עוד כדי לעשות אותם טוב יותר.
הסיבה השנייה היא כלפי מזמין העבודה, כדי שהוא ידע שאנחנו על זה. הרבה פעמים כשאנחנו עובדים שעה פה, שעה שם מסביב לעבודה הרגילה שלנו, הימים עוברים, אנחנו לא בקשר עם מזמין העבודה והוא עלול לחשוב שזנחנו את הפרויקט ולצבור כעסים ותסכול. מעבר לכך, כשדברים משתבשים, ותכופות הם משתבשים בפרוייקטים מהצד, העובדה שיש לנו דיווח שבוע למזמין על מה עשינו ומתי עוזרת לנו להוכיח את טענותינו.
למה יש צורך בהסכם כתוב?
כי אנחנו במידנת ישראל וסמוך-על-סמוך לא עובד ואנשים מרמים אחד את השני על ימין ועל שמאל. כן, זו גישה שלילית ומכלילה.
נדגיש - רוב מזמיני העבודה הם אנשים הוגנים שעומדים במילתם, אבל חלקם לא. וכל מזמיני העבודה, כשהם נקלעים לקשיים כלכליים, ידאגו קודם לעצמם ואח״כ למי שהם חייבים לו כסף. כמה מקרים הגיעו אלינו שנראים ככה - מזמין עבודה ויוצר עובדים שנים יחד בהרמוניה ואז מזמין העבודה נקלע לבור תקציבי, דורש הנחה או מתנער מתשלום ולא בוחל בהכפשות וירידות מתחת לחגורה כדי לגרום ליוצר לוותר על מה שמגיע לו.
כשהדברים רשומים על הנייר ומוסכמים, קל יותר לעבוד ביחד ומרווח הטעויות ואי ההבנות קטן.
למה אנחנו חייבים למזמין הפרויקט?
כי התחייבנו והמילה שלנו היא הדבר הכי חשוב מבחינה מקצועית. אם אנחנו מתחייבים לעשות משהו, גם אם זה בלי כסף או בתקציב נמוך ומתנערים מההתחייבות בלי להודיע מראש איבדנו מזמין עבודה שלעולם לא יעבוד אתנו ולעולם לא ימליץ עלינו.
למה יש צורך לקחת את עצמנו ומזמין העבודה ברצינות?
כי אנחנו לא פה בשביל לשחק דוקים. זה המקצוע שלנו, ראו סעיף קדום. ומזמין העבודה, גם אם הוא הבן-דוד הזעיר שלנו שאפילו אמא שלו לא לוקחת אותו ברצינות והבטחנו לערוך לו טריילר למה שהוא קורא ״משחקי הכס״ הבא ולנו זה נראה כמו ״קריית חיים השכונה״ יכול באמת להיות הדיויד פינצ׳ר של דורו ולקחת אותנו איתו להוליווד. כבר קרו דברים מעולם.
למה הסכמים בע״פ לא מכובדים?
דבר מעניין קורה כשאנחנו מסכמים עם מישהו בעל-פה. אחרי כמה זמן (חצי שעה, יומיים או שנה) שני הצדדים זוכרים אחרת לגמרי את הסיכום שנעשה, כל אחד לטובתו, כמובן, והרבה פעמים אנחנו מגלים שלצד השני גם אין בעיה להצהיר שאנחנו נתנו הבטחות שמעולם לא הבטחנו והוא נשבע שהוא לא הבטיח הבטחות שאנחנו יודעים שהבטיח.
ובגלל שאין הסכם כתוב, קשה להוכיח.
חלקכם יגידו - בגלל זה אני מקליט את כל שיחות הטלפון שלי!
נכון, זו אופציה. אבל הקלטה היא האופציה הנחותה. מדוע? כי בית המשפט לא רואה בעין יפה הקלטות שהצד השני לא מודע להן, לא רואה בעין יפה אנשים שמקליטים את כל השיחות שלהם וגם בלי להגיע לבית המשפט אם אנחנו חושבים שכשנשלח את ההקלטה לצד השני והוא יקשיב לה ויבין שהוא טעה - אנחנו טועים. כבר קרה לנו שקיבלנו לידינו הקלטה וכל צד שמע בה סרט אחר לגמרי ועדיין לא זז מעמדתו.
לבסוף, אם המקרה יגיע לבית המשפט תצטרכו לתמלל את כל השיחות ולשלם על אישור נאמן למקור. זה סרט)
ובכנות, דעה אישית של מנכ״ל האיגוד - כשיוצא לכם שם של בנאדם שמקליט שיחות, אנשים נוטים להתרחק מכם. (אני אישית חוסמת שיחות ממקליטים ומקבלת מהם רק שיחות מהמשרד או אסמסים. נגה)
אז אתם בטח אומרים לעצמכם - אני לא אשקיע עכשיו כסף על עורך דין כדי לכתוב הסכם עם חבר שלי על הפרויקט שלו. ועל זה אנחנו עונים - אם אתם חברי איגוד אתם לא צריכים, אנחנו נעשה את ההסכם הזה עבורכם.
ואם אתם מפיקים מתחילים וחושבים את אותו הדבר, תעבדו עם חברי איגוד ונעשה את זה עבורם וכך גם עבורכם.
לשימושכם - טמפלטים לחוזים, הזמנות עבודה וסיכומי שיחה
