איך הגעת לעריכה?
כשסיימתי את הצבא נכנס לי ג'וק שאני רוצה ללמוד עריכה. תמיד ידעתי שקולנוע זה הכיוון שלי, נרשמתי למחזור השני או השלישי בערך בג'אמפקאט. תמר ירון עודדה אותי ללכת ללמוד קולנוע כדי להעמיק את הידע ובגלל שבאתי ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב עם הידע של ג'אמפקאט מהר מאד הפכתי לאחת מהעורכות השכבתיות, מאלה שתמיד פונים אליהם.
על מה למדת לערוך?
CUT TO CUT ואז עברנו לליגה של הגדולים יותר, לפרמייר. אחרי התואר הראשון עבדתי ב"טבע הדברים", כמו חצי מהעורכים, אחרי שהערוץ נסגר ערכתי כל מיני שטויות כדי להתפרנס. תקופה ארוכה ערכתי דברים בשביל כסף כמו חתונות, אינטרנט, עשיתי ברייקים כדי לערוך כמה סרטי סטודנטים שמאד האמנתי בהם, "זהר" של יסמין נובק ואת "המלחמה השניה" של תמר גלזרמן – דרמת חמישים דקות.
בעצם ככה התקיימתי למשך כמה שנים. דברים קטנים בשביל כסף ודברים יותר מעניינים וגדולים ללא תשלום. הייתי גם עוזרת עריכה ב"משפחה חורגת", וערכתי את הסרט "אורנה בלי דץ" לרשת.
כיום אני עושה תואר שני בקולנוע כדי למצוא מסגרת לביים דרמה. חזרתי לשם כדי לעשות סרט. בתקופה שהחלטתי לחזור ללימודים אירית, חברה שלמדה איתי, הייתה המפיקה של דוד פישר, שחיפש לעבוד עם אנשים שהוא לא מכיר עדיין. היא חיברה בינינו.
נכנסתי לעבודה אחרי שצולמו מאה ושלושים שעות מהדוקומנטרי שיהפוך להיות "מוסטאר הלוך ושוב" וצפינו יחד בכל החומרים. הסרט הוא על (בין השאר) יובל – הבן של דוד שלמד בתיכון בבוסניה. אותו ובן גם לקח על עצמו לתמלל את החומרים המצולמים ועם התמלול הזה ישבנו בצפייה.
דוד ידע מראש מה התמה של הסרט עומדת להיות וביחד חיפשנו את החומרים המעניינים, איך נתחיל את הסרט ואיך נסיים אותו – בגלל שראינו את כל החומרים קיבלנו זווית רחבה על הסרט והעריכה הייתה יעילה. התחלתי לערוך רק אחרי שסיימנו את הצפייה בניגוד לתהליך על "היומנים", סדרה לערוץ הראשון, בה חתכתי תוך כדי צפייה בחומרים.
את בעצם יושבת מול החומרים עם במאי שזה הסיפור האישי שלו, מדובר במשפחה שלו.
נכון, גם ב"מוסטאר הלוך ושוב" וגם "שישה מליון ואחד", הסרט השני שערכתי עבור דוד פישר והוא קצת יותר אישי גם בגלל שהוא מציג יותר אנשים מהמשפחה וגם בגלל שהוא רק על הסיפור המשפחתי. "מוסטאר הלוך ושוב" הוא על היחסים של דוד ויובל ועל יובל והחברים שלו, על בוסניה. "שישה מליון ואחד" זה הסיפור של אבא של דוד שהיה שבוי במחנה עבודה באוסטריה בזמן מלחמת העולם השנייה, הנסיעה של דוד לבד להכיר את המחנה, הנסיעה של דוד עם האחים, אין שם רגע שהוא לא אישי.
סצנות מ"מוסטאר הלוך ושוב"
מצד אחד את צריכה להיות עין ביקורתית, מצד שני מדובר במשהו מאד מאד רגיש, בשביל הבמאי, שאני מבינה שהיה מאוד מעורב בתהליך העריכה.
הוא אכן היה היה מאד מעורב וישב איתי כל משמרת כמעט. מצד שני, הוא נתן לי הרבה מקום. למשל כשהיה לי מאוד חשוב לעשות את הראף שלי בתקופה שהוא נסע לשבועיים לחו"ל, הוא אמר "תלכי תעשי מה שאת רוצה". זה היה רף די דומה לאיך שסיימנו. הוא היה מעורב ויחד עם זה נתן חופש.
שבוע אחרי שסיימתי את העריכה על "מוסטאר הלוך ושוב", התחלנו את "שישה מליון ואחד". עשינו את האונליין של האחד בזמן שערכתי את האחר.
מבחינה רעיונית "שישה מליון" היה לפני "מוסטאר", זה היה סרט שהתחקיר שלו היה הרבה יותר מקיף.
האתגר הגדול של "שישה מיליון" היה לערבב לשלב באופו הומוגני את שלושת הפרקים של הסרט
1. נסיעה עצמאית של דוד למחנות באוסטריה, שהיא הייתה נסיעה יותר אינפורמטיבית
2. נסיעה של דוד לארה"ב לפגוש את החיילים ששיחררו את המחנה האחרון שאבא שלו היה בו
3. הנסיעה של דוד עם האחים למחנותכששמנו אותן אחת אחרי השניה, הייתה תחושה של שלושה סרטים מעט שונים. הפתרון היצירתי בעריכה, היה לעשות ערבוב של הזמנים. למשל להתחיל עם הנסיעה של האחים ואז לחזור אחורה בזמן לנסיעה של דוד. למעשה זה היה האתגר המשמעותי ביותר בסרט.
הסרט הוקרן באידפה והיה מועמד לפרס אופיר.
היו חומרים שהתערבבו בין שני הסרטים?
הייתה כוונה כזאת, היו כמה פעמים שדוד אמר לי "תשימי את זה בצד, ואני אשתמש בזה כבר לשישה מליון", כי "שישה מליון ואחד" זה סרט על אבהות ו"מוסטאר הלוך ושוב" הוא על יחסים בין אבא ובן ודוד בסרט אחד הבן ובשני האב.
דוד הביא ארגז קלטות וידאו של צילומי משפחה לאורך השנים, עוד לפני שהילדים שלו נולדו, ועברתי על הכל כדי למצוא קטעים של יובל כשהוא קטן והשתמשנו בהם ב"מוסטאר". אחר כך כשהתחלתי את "שישה מליון" עשיתי בדיוק את אותו הדבר וחיפשתי קטעים עם אבא שלו. בשני הסרטים השתמשנו בשניים או בשלושה קטעים מהחומרים האלה שהוא אגר במשך השנים שחשבנו שהם מתאימים.
"שישה מליון ואחד" מורכב מכמה חלקים – היומן שאבא של דוד כתב לפני מותו על החוויות שלו בכל מיני מחנות שכמעט אף אחד לא שמע עליהם, הנסיעה של דוד לבד למקומות האלה, והנדבך השלישי זה הנסיעה עם האחים למקומות האלה. והיה עוד חלק אינטלקטואלי על מספרים. משם השם של הסרט כיצד בעצם קבעו שישה מליון קרבנות, מתי התחילו לספור, כי מן הסתם זה מספר לא מדעי.
כבר בצפייה הבנו שהחלק הכי משמעותי הוא הנסיעה עם האחים, ועד כמה כל אחד מהאחים מתייחס באופן שונה לחלוטין לזיכרון השואה. יש אח אחד, רונאל, שפשוט לא מבין למה בכלל צריכים ליסוע ומצטרף בשביל אחיו, אח אחר, גדעון, לא מתחבר ברמה הרגשית, הוא העריץ את האבא על שעבר את זה ומתייחס אליו כגיבור ואסתי מרגישה שהחיים עם שני ניצולי שואה בבית מספיקים בשבילה להרגיש מה זה להיות שם.
אז בצפייה רוחבית האופי השונה של האחים מאד מזדקק, ובנוסף בצפייה בחומרים הבנו שהקטע עם המספרים לא יישאר איתנו לאורך הרבה זמן, גם בגלל שהחוזק של האחים היה כל כך גדול, ושצריך יותר להתרכז בזה. כשהתחלנו לערוך סצנות ידענו להתמקד בקטע האישי ואת ההיסטוריה, העדפנו להשאיר לשני מספרים מומחים כביכול שמדברים על זה.
היו גם שיחות עם הרבה ניצולים מאותו מקום ובמהלך העריכה הבנו שכדאי שהעד היחיד שיהיה בסרט יהיה אבא של דוד. המחשבות האלה שהגיעו בשלב לא מאוחר, מאד מצילות, כי התחלנו להוריד המון המון דברים והעריכה התחילה להיות יותר ממוקדת.
אני יכולה לומר שבצפיה ראינו ששנינו מרותקים בדיוק באותם רגעים, היו מעט סצנות שהיה לנו ויכוח אחר כך אם היא צריכה להיות שם או לא צריכה להיות שם.
על מה התווכחתם?
היו כמה סצנות שאני לא כל כך רציתי להכניס, סצנה של התעמתות האחים עם מישהו שסבא שלו היה נאצי. הרגשתי שזה לא קשור לסיפור של הסרט, עוד פעם, זה סרט אישי של החוויה שלהם ולא היה מקום שהם ייצגו את ישראל במעיין "משפט" מול גרמניה. לקח לנו זמן להסתמך על התחושה הזו. אני חושבת שבסופו של דבר שנינו מאד שלמים עם מה ששנינו רצינו שיכנס, ונכנס, היה משהו שאני פחות רציתי להכניס ודוד התעקש על זה והיום אני שלמה עם זה שהוא נכנס.
תמיד אני אומרת את העמדה שלי.
הזדהיתי עם אחד מהאחים יותר?
רונאל כריזמטי ברמות, גם הזדהיתי עם מה שהוא אמר, כי זה היה מאד מרענן, כל פעם שנראה שמתקרב קלישאה הוא בא ומרסק אותה, ויש משהו מאד מעניין בזה. מצד שני מצאתי את עצמי בסיטואציה אחת מאד מזדהה עם גדעון שדווקא התעצבן על הציניות הזאת, ובגלל זה גם הכנסנו אותה יחסית לקראת הסוף כי הצופה בונה הזדהות עם רונאל ואז גדעון פתאום מרסק אותה.
ניסיתי למצוא ייחוד בכל אחד מהם ואני חושבת שזה יוצא בסרט.
איפה ערכתם?
דוד השכיר מערכת מאופוס וערכנו פעם בבית שלי ופעם בבית שלו. בבית שלי זה היה קצת קשה כי סיימתי לעבוד ולא ידעתי לאן ללכת. הייתי יוצאת אחרי העריכה כדי להתאוורר ממקום העבודה שלי.
הדס איילון
לאן המשכת אחרי שהסתיימה העריכה על "שישה מליון ואחד"?
בחפיפה עם "שישה מליון" הציעו לי לערוך את "היומנים", סידרה של שישה פרקים על יומני גבע – כל פרק מתמקד על משהו אחר, למשל, נשים ביומנים, תעשיות, מיעוטים, ספורט.
הרעיון של הסדרה היה לפגוש היום את האנשים שהופיעו ביומנים אחרי ארבעים שנה, חמישים שנה. זה יוצר תמיד נושא שבעצם עומד שם מלמעלה, למשל הפרק על ספורט מדבר בעצם על זקנה.
חלק מהזמן ישבתי לבד, הבמאית הייתה מגיעה והיינו מדברות על מה שעשיתי ומכוונת לפי איך שהיא רצתה והייתי ממשיכה. קיבלתי קרדיט כתיבה כי גם כתבתי קריינויות.
ערכתי באולפני תל-אביב, עשר משמרות לכל פרק של חצי שעה. כל פרק הגיע עם תסריט שחלקו השתנה בעריכה. את הקריינויות עשינו משה אבגי ואני. כך התחילה קריירה נוספת.
זו כבר קריירה שלישית על אותו פרויקט.
היה משהו מאד נוח בזה שהייתי עורכת יחידה כי עבדתי במקביל על כל הפרקים וליצור את השפה של הסדרה היה נורא נורא קל.
כל דבר שעשינו ועבד טוב יכולתי רוחבית ללכת לפרק אחר ולעשות את זה גם ואז נוצרה שפה מוגדרת לכל הסדרה, שכמובן גם הייתה בתסריט אבל ברגע שפיצחנו את הפרק הראשון יכולנו ממש לרוץ על הסדרה. בגלל שעורך אחד עושה את הכל היה בזה משהו מאד הומוגני.
מה היה צריך לפצח בפרק הראשון?
הפרק הראשון היה הפיילוט, שלא אני ערכתי. זה הפרק הכי קשה, בגלל שזה הרבה יותר קשה לביים דבר מאפס, וגם לערוך דבר מאפס, הפרק היה על ילדות ובזכותו מכרו את הסדרה. כשצפיתי בו, לא הרגשתי שיש לו נושא מגודר, ראיינו כל ניני אנשים שהיו ילדים בשנות החמישים של המדינה, אבל לא היה להם יותר מזה מן המשותף. לכן החלטנו להתמקד בילידי המעברות והוצאנו את כל מי שלא היה קשור לנושא. בגלל שאיבגי היה גם נער שגדל במעברה, בעצם התחלנו את הסדרה מהסיפור האישי שלו וככה גם הכנסנו את המראיין בצורה אישית והומוגנית לסדרה. אבל כל זה קרה אחרי שכבר ערכתי ראף-קאט של כל הפרקים האחרים והרגשתי שאפשר להרים אותו למעלה, כי כבר הכרתי את השפה של הסדרה, שיפצנו אותו. זה היה יותר ברמה של הסצנות, היו סצנות שלא עבדו, והיה קל להיפטר מהם, היה לנו הרבה יותר קל למקד את הפרק הזה ברגע שערכנו כבר את כל הסדרה.
מה את עושה עכשיו?
עכשיו אני עורכת סרט על הפרעות אכילה להוט, עם איילת, המשכתי איתה לפרויקט נוסף. אבל זה ממש בחיתוליו. זה סרט בן חמישים דקות.. מאז ערכתי עם איילת סרט להוט שנקרא "מפורסמים בע"מ", על מאחורי הקלעים של תעשיית הסלבס.
אני בפרה-פרודקשן על הסרט שלי במסגרת התואר השני שנקרא "פריז על המים" – סרט עלילתי של 30 דקות על שחקנית מזדקנת שיש לה הזדמנות לחזור למסך. את הדמות הראשית מגלמת השחקנית מרים זהר.
טריילר "מפורסמים בע"מ"
מה את לוקחת מהנסיון שלך כעורכת לבימוי הסרט שלך?
זו חוויה מאד מסרסת לערוך ואז ללכת לביים כי כשישבתי בחדר עריכה הייתי מאד חכמה. תמיד רואים את הטעויות, קל לראות אותן כשהם כבר מצולמות ולהגיד "אם אני הייתי, הייתי עושה ככה…"
עכשיו אני צריכה להוכיח את עצמי. צילמתי לא מזמן דוקומנטארי קצר שאני ביימתי והייתי ממש קרציה – אמרתי "זה לא יסתדר בעריכה, זה לא יסתדר בעריכה". במאים דוקומנטרים מתחילים שעבדתי איתם לפני דוד ואיילת כל הזמן ציפו שאני אעשה איזה קסם והסצנה תעבוד. אז אם הרגשתי בלוקישן שהסצנה לא עובדת אז לא ויתרתי, ידעתי שלא יקרה הקסם הזה, שזה משהו שאם אתה לא עורך יותר קל לך לחשוב שדברים יכולים להיפתר בחדר עריכה.
מה אי אפשר לתקן בעריכה?
מקרה שקרה לי – סצנה התחילה, לא צילמתי ופתאום יש התרחשות. אז היה פה משהו יפה אבל אין את ההתחלה, וניסיתי ליצור את ההתחלה אחר כך בצורה מבוימת, ולא הצלחתי. צילמתי רופאה שבעצמה מאושפזת, לא שמנו לב לילדה שתוך כדי האשפוז באה שתתן לה דיאגנוזה על המצב שהיא נמצאת בו ותפסנו את הסצנה מהאמצע.
ניסיתי לבנות את כל הכניסה שלה ולביים אותה אבל זה לא היה אותנטי.
איך תבחרי עורך לסרט שלך?
אישיותית זה יהיה לי חשוב כי אני קבורה עם בן אדם בחדר תשע שעות ביום. אני רוצה גם לראות אם הבן אדם מבין את מה שכתבתי בתסריט ואני חושבת שאם יש הבנה עמוקה של מה שכתוב שם, יהיה בסדר.
למה לא לעשות סרט מחוץ למסגרת הלימודים?
כי ערכתי כמה שנים ברצף והתרחקתי מזה. הרגשתי שאני צריכה לחזור לאיזו מסגרת, היה לי קשה עם עבודה קבועה למצוא את הפנאי. אני יוצאת לצילומים במרץ אבל זה לא סגור עדיין.
תערכי את הסרט שלך?
אני מאד מקווה שלא. אני חושבת שזו תהיה טעות. ביימתי פעם סרט "מאחורי הקלעים" וערכתי אותו בעצמי בלי בעיה, אבל רגשית זה נראה לי קצת מסובך להתאהב ברעיונות הקודמים שלי בעיקר שגם כתבתי את התסריט, ולא לראות את המציאות. נראה לי שכדאי להיעזר במישהו, לפחות חלק מהזמן.
