הסרט הדוקומנטארי ''מירלה'' בבימוייה של ורד ברמן (אחת מששה אנשים יוצאי ערוץ 1 שחברו יחד והקימו חברת הפקה בשם "שש הפקות״), צילום דני ברנע, נערך בימים אלה על ידי רוחל'ה יגיל באולפני תל אביב עבור הרשות השניה.
מירלה היא אשה בת 36 שנולדה עם גפיים מאד קצרים ומעווותים וננטשה בבית החולים. למזלה, בגלל יופיה הפנימי והחיצוני, בכל מוסד בו שהתה היא התחבבה על כולם, ותמיד מישהו לקח אותה תחת חסותו.
הפצע הגדול של חייה הוא לא הנכות אלא הנסיון שהצליח רק בחלקו לברר את זהותה וליצור קשר עם משפחתה הביולוגית.
כיום מירלה היא עצמאית, עובדת כגרפיקאית (בפה וברגל), מגדלת ילד מקסים בן שש, חברה במועצת הנשים של עירית ירושלים ובקיצור מלאת פעלתנות.
את הצפיה בחומרים, מספרת רוחלה, היא עשתה לבד בבית ( מסיבות טכניות) ותוך כדי כך סימנה לעצמה את החלקים המרגשים והחשובים וניסתה לפענח את דמותה המאוד מורכבת של מירלה.
"זה לא היה כל כך פשוט" נזכרת רוחלה "כיון שמירלה כבר הייתה אז מאוד משופשפת בחשיפה ובמתן ראיונות ולא תמיד דיברה מהבטן. לאחר שיחה עם ורד, הבמאית, על הדרך בה נעביר את הדמות המיוחדת שלה, הבנו שהסרט צריך לנוע בשלושה צירים מקבילים שיהיו שזורים אחד בתוך השני ולא בסדר כרונולוגי.
הראשון הוא סיפור חייה (במוסדות, התיסכולים, המאבקים לשרוד, הקשרים שנוצרו, היציאה לעצמאות הנישואין וכו') השני הוא פעילותה הענפה בהווה ( עבודה, אימהות, פעילות ציבורית וכו') והשלישי הוא הנסיון והמאבק שניהלה לברר את זהותה ולפגוש את משפחתה הביולוגית עם הכאב והתסכול שהיה כרוך בכך (אמה מסרבת לפגוש אותה עד היום).
לשזור את שלושת הצירים אלה באלה ולתת את ההדגשים הנכונים היוו את הקושי העיקרי בעריכה.
מירלה כתבה יומן ומהר מאוד הבנו שהוא יוכל להיות איזשהו ציר שיחבר בין כל האלמנטים".
תהליך העריכה
"אחרי הצפיה הראשונה, אני מפנימה טוב טוב את החומר על ידי עריכת סצינות מבלי שאני יודעת בינתיים איפה יהיה מקומם בסרט ובמקביל עורכת מיון ראשוני של הראיונות.
בדרך כלל אני לא אוהבת לדון במבנה הסרט באופן תאורטי, אני מאמינה באינטואיציות, ומתחילה לזרוק ולחבר את הסצינות על הטיים ליין ( למזלנו המחשב מאפשר שינויים והזזות בשניה, דבר שלא היה קל בעידן הפילם והוידאו).
השלב הבא הוא הקשה ביותר, כי הצפיה וההתרשמות מהעריכה הראשונית הזו היא בדרך כלל איומה, אבל מצד שני החומרים יושבים יותר טוב בראש ויש איזשהוא בסיס התחלתי. ומכאן העבודה היא כמו פענוח תשבץ.
זה השלב של ניסוי וטעיה, הקרנות לחברים, הקשבה והפנמה של הערות ותגובות וזה השלב בו אני נמצאת כעת עם הסרט".
אישית העבודה והמפגש עם מירלה נתן לי תובנות ופרופורציות חדשות על החיים ולימד אותי שהאמירה הבנאלית ''אין דבר העומד בפני הרצון'' היא כל כך נכונה , ואם זה מה שהצופים יקחו איתם אחרי הצפיה בסרט אנחנו עשינו את שלנו.
