איך נזכור את אדם?
האמת היא שהדבר הראשון שעולה לרובנו לראש הוא החיוך. ככה פגשנו אותו תמיד.
הוא היה אדם גדול, שליו ומחייך.
מתחת לשפם המפורסם שלו גרינגו (כך היה קורא לכולם ונקרא בפיהם) היה נקרע מקטעים מטומטמים ביוטיוב ומתמוגג כשהוא מראה סרטים ביתיים של הילדה שלו משתוללת.
הייתה לו בקיאות בהרבה נושאים - מ"עשה זאת בעצמך" ועד חכמת חיים - ולא פעם היינו נעזרים בו בטיפים ועצות.
רק אחר כך אנחנו נזכרים שהייתה שם גם הרבה מקצוענות. נזכרים בראש החושב, בשליטה המטורפת באביד ובמסירות הטוטלית לפרויקטים, לא משנה הגודל, העוצמה והסיזיפיות שלהם. נהננו לדבר איתו, נהננו לעבוד איתו ולצידו, והיינו בטוחים שנמשיך יחד עוד שנים רבות, עד שבאה המחלה וטרפה הכל.
אדם, היית לנו קולגה, חבר ואח יקר. נזכור אותך תמיד.
