דורון לוין
Doron Levene

קצת עליי

השדרה השמינית, מנהטן.
בת זוגתי לשעבר, בניין רב קומות, מרפסת ונוף מהפנט.
אני בן 34, מרגיש אבוד, לא ממש יודע מה לעשות עם חיי.
כל כך הרבה דברים עשיתי, ניסיתי - לימודי תסריטאות, קופירייטינג, רפואה אלטרנטיבית, תקליטן.
שיט, אפילו למדתי לנגן על דרבוקה.
לוקיישן נהדר לאיזה מעשה נחפז, למשל קפיצה והתרסקות על המדרכה - אנשים המומים, רעש הסירנות, זוהי ניו יורק, האם יש מקום מגניב יותר לסיים את חייך?

״אתה צריך ללמוד עריכת וידאו״, קוטעת בת זוגתי את המחשבות הקודרות והעגומות.
״ממש..״, אני משיב.
"עם קבצי וורד אני לא מסתדר".
"אתה אוהב לספר סיפורים, יש לך אהבה גדולה וידע במוזיקה, חוש קצב, משיכה לאסתטיקה״
״את המכשולים הטכנים אתה תצלח״

דרום תל אביב, ישראל.
בית הספר ג׳אמפ קאט ללימודי עריכה.
אני מקלל בליבי את הרעיון של בת זוגתי בזמן שאני יושב מיוזע ואדום,
מנסה להבין איך אני עושה את הקאט הראשון שלי.
זו לא הייתה יצירה סוחפת ומרגשת אבל משהו הרגיש לי נכון, טיבעי שכזה, שייך.
הרגשתי שסוף סוף מצאתי את מקומי בעולם.

שמונה שנים חלפו מאז,
עשרות אלפי קאטים, מאות גרסאות, אין ספור סיפורים, דרמות, שלושה סרטים קצרים בתפקיד הבמאי, רגש שעובר, מוזיקה שסוחפת.

לא ביקרתי במנהטן מאז, אך אני משוכנע שביום שאחזור, חיוך גדול יופיע והכרת תודה לבת הזוג שהייתה.

להורדת קו"ח

פרוייקטים נבחרים

עבודות נוספות